אִילוּ יָכוֹלתְ לִשְׁמוֹעַ אֶת עַצְמֵךְ
כמו שאני שומע את עַצְמֵךְ
כשאני עמוק בתוכך מצד היום
ורואֶה ירח וכוכבים בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן
או מצד הלילה ורואֶה בְּדּוֹם
שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן
הייתְ יודעת מה זה לעמוד
בַּחֲצִי הַשָּמַיִם
ולייחל שלא תהיה נפילה
כל עוד לא הובטח ניצחון
גורף ומובהק
כמו שניצחון צריך להיות!
אילו יכולתי לשמוע אֶת עצמי
כמו שאַת שומעת את עצמי
כשאת מחתלת אותי בְּרַכּוּתֵךְ
כאילו אני תינוק בֶּן-יוֹמוֹ ולא
חייל שְׂבַע מלחמות – הייתי יודע
מה שאין מי שיכול לדעת במקומךְ
והיינו יודעים הדדית באופן מוחלט
כמו אלוהים או איך שתִקראי
ליכולת המופלאה הזאת
להרגיש אחד לאחד
מה שמרגיש הַזּוּלַת
במקרה הזה מבחינתי
אַת!
אבל המצב הוא כזה
שאין אלוהים ואי-אפשר לדעת
דָּבָר מֵעֵבֶר לַמִּלִּים
התִקניות או העָגָתִיוֹת
ואפשר רק לנסות לנחש
בְּכֵּלִים חוּשִׁיִּים
מַה
וזה בדיוק מה שאני
עושה כשאני נמצא
עמוק בתוכךְ רחוק בתוכךְ
מאיזה צד שלא יהיה: מנסה
ומנסה ומנסה לנחש לפי
האנחות והגניחות והמִלמולים
לפי הַנְהָמוֹת וְהַנְאָקוֹת וְהַזְעָקוֹת
והדממה שלפני הוּלֶדֶת הַמִּלִּים
מַה בְּפִיךְ כשאין בפיך
מאומה מלבד מִלְמוּלִים נְהָמוֹת
אנָחוֹת נְאָקוֹת גְנִיחוֹת זְעָקוֹת וּדממה
מה –
מה? הנה מה:
נער הייתי וגם זקנתי ועדיין לא נואשתי
מלנסות להבין לְשֵׁם מה כל זה
כי לפעמים בשעה שאני שקוע עמוק
בתוכך אני חש שוב כמו תינוק
שמתחיל להבין את שפת אִמו
וְאֶת שתיקתה:
"תינוק" אני שומע אותך אומרת
כשאַת שותקת ומביטה עמוק
בעיניי שמביטות עמוק בעינייך:
"אני רוֹצָה שתהיה גדול וחזק
ולא תהסס לכבוש
כשתתבקש לכבוש
כי אם לא תכבוש
לא תדע לעולם
מֵאַיִך וְלָמָּה באים הדברים
ולאן
הם הולכים
הולכים והולכים
ולעולם אינם חוזרים
להיות מה שהיו
ויש שאינם חוזרים כלל
כמו במלחמות או סתם
בסוף דרכם"
סוף דרכם?
הנה למשל אני עדיין כאן
עדיין יודע מה שאני יודע
עדיין חש את הדברים
עדיין יונק עדיין מלקק
עדיין שומע רם וברור
מבחוץ ומבפנים
את האנחות הגניחות המִלמולים
הַנְהָמוֹת הַנְאָקוֹת וְהַזְעָקוֹת
שלפני הוּלֶדֶת
הַמִּלִּים ההופכות לשפת-אֵם
והרבה לפני שכובשים
שפה זרה אִם בכלל...
וטוב לדעת וטוב להפנים
בכל-שפה-שהיא שהחיים
הם הרבה מעבר לַמִּלִּים
ועד כמה שזה נשמע מופרך
למראה עֵירומך יִדּוֹם הַשֶּמֶשׁ
הַיָרֵחַ יעמוד והלשון תִדְּבַּק
לְמָה שֶׁתִדְבַּק מִתּוֹך דְּבֵקוּת
בַּמַּטָּרָה: להביא אותך
לידי כך שתִקראי בכנות גמורה
"אַה! אַה! אַה! אה! אה!"
או "הוֹהוֹהוֹהוֹהוֹהוֹהוֹ!"
או "אַי יה-יי יה-יי יה-יי!"
שפירושו בכל שפת-אם
"כן! כן! כן! כן! כן!"
או "אני באה! אני באה!"
או אפילו "א-ל-ו-ה-י-ם!"
עד כמה שזה נשמע מופרך
גם כשזה אמיתי
כמו
"שמש בגבעון דום
וירח בעמק אילון"
או בְּמִלִּים פשוטות
בְּמִלִּים פשוטות
בְּמִלִּים פשוטות...
"בְּמִלִּים פשוטות"
אַת קוטעת
לאחר המתנה ארוכה לגוֹדוֹ
"רק בתנועות הדדיות
מתוזמנות היטב
של העל והתחת
או איך שקראתָ לזה
בלשון הַמִקְרָא
או whatever
הדברים יכולים
להתחיל בְּמלחמה
ולהיגמר בְּשלום"
[14.5.09]
