פּוֹסַעַת אֲנִי בְּמִשְׁעוֹלִים נִדָּחִים
בְּמִדְבַּר הַצִּפִּיוֹת הַכּוֹזְבוֹת שֶׁל חַיַּי
בְּכָל פִּנָּה צָצָה הִזְדַּמְנוּת אַחֶרֶת
אִשָּׁה מְבַשֶׁלֶת מַבָּט מַאֲשִׁים
אִיש שָׁקוּעַ בַּחֲרוֹן אַפּוֹ
הָהוּא שֶׁהִתְעַלֵל
וְכָל מִי שֶׁשָּכַח הִתְעַלֵם בִּזָּה רָמַס צָרַב צִעֵר
כֻּלָּם מִחַכִּים לִי בִּמְעָרוֹת אֲפֵלוֹת
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ
וַאֲנִי מוֹשִׁיטָה לָהֶם מַבָּט רָחוּם
עַיִן טוֹבָה
מַקְרִינָה בִּמְהֻפָּךְ
אֶת סֶרֶט חַיַּי הַמְּבֻלְגָּן
זוֹרַעַת זַרְעֵי אַהֲבַת חִנָּם
בְּתוֹךְ הַפְּצָעִים הַמְּדַמְּמִים
וְדַם הַמַּכָּבִּים שֶׁבְּתוֹכִי
הוֹפֵך לְחָלָב
בּוֹ אֲנִי מְזִינָה
אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.