כל היודע

מי יודע לאן נעלמה אלברטין שלי? הִנֵּה תֵּאוּרה: קומתה מזכירה צמרת ברוש צריפי; משקלה בלי בגדים, נעליים, צעיפים טבעות, צמידים, אצעדות, ענקים רבידים, עגילים, נזמים וכו' אינו עולה בהרבה על זה של אֲנָפָה; שֵׂיערה שצִבעו כאש שאחזה בעיצומו של קיץ ים-תיכוני בשולֵי חורש גולש בקלילות מדהימה לאורך יצורי גופה ומגיע ממש עד שִׁלְהֵי בטנה, מֵחַד ועד פְּסָגוֹת-עכוזה, מֵאִידָך; מבנה גופה עשוי לעורר תשוקה אפילו אצל תשושים סִיעודיים בדיור מוגן; צבע עיניה כצבע הים התיכון מִחוץ למים הטריטוריאליים; מבט מאחור על הילוכה יכול לגרור אותך להתעלות מעל שגרת היומיום ולהיות סיבה מספקת להישארותך במקום המחורבן הזה המכונה בלשון נקייה א"י; אלברטין הוא שם החיבה שלה; שמה האמיתי אינו משנה כי היא עונה רק כשקוראים לה ברגש אמיתי "אלברטין שלי" או "אלברטין אהובתי"... כל היודע דבר על מקום הימצאה מתבקש להודיע ללא דיחוי ל- מרסל פרוסט רחוב הזמן האבוד 65 כניסה ו' או לִי (סודיות מובטחת). נ.ב. גוון עורה מלבד השדיים והתחת: נחושת קָלָל; בדרך כלל היא נוהגת לחבוש בֶּרֶט אדום לגרוב גרבי-משי אדומים ולנעול נעליים שחורות בעלות עקבים לא גבוהים; המשפט האהוב עליה: "אֵין זִיכָּרוֹן כָּאוּב מִלְּבַד זִכְרוֹן הַמֵּתִים"; גווניה, צורתה ואופייה משתנים עד אין הכר כשמנסים לדמיין או להיזכר איך היא באמת נראית; ולבסוף אזהרה: כשהולכים בעקבותיה די זמן מתחילים להידמות באופן מדהים לכל מיני אחרים שהלכו ולא חזרו להיות מה שהיו.