ביום שבת קראו בבתי הכנסת את פרשת עקב:
"כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה,
ארץ נחלי מים, עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר.
ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון
ארץ זית שמן ודבש.
ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה,
ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת
ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך".
[דברים ח', ז'-י']
במישור החוף, בימי הקיץ החמים,
השמש יוקדת - הלחות - מדביקה לגוף את הבגדים.
האנשים המזיעים,
מותשים ונרגזים.
הילדים מבלים,
בקניונים ממוזגים.
אוכלים לשובע ושותים,
מברכים את אלוהים.
ולהורים הנואשים,
מתרוקנים הארנקים.
איפה נחלי המים המובטחים,
איפה כל המעיינות והאגמים.
איפה כל המחצבים,
איפה הנחושת והברזל מסתתרים.
אחרי טלטלה של ארבעים שנה במדבר החם,
בארץ ישראל, מזג האוויר, נראה להם מושלם.
הם לא היו כל-כך מפונקים.
הם ישנו גם בסוכות ובלי מאווררים.
היו להם הרבה טענות והרבה קיטורים,
אין אוכל במדבר והם מאוד צמאים,
אבל את הלחות - כלל לא מזכירים,
– ועל מזג האוויר החם - הם לא מתלוננים.
הארץ הטובה - התברכה בשבעת המינים,
הפירות אצלנו כל-כך עסיסיים וטעימים.
ובימי הקיץ החמים -
התאנים, הענבים, התמרים ושמן הזית,
משמחים כל לב בכל בית.
