כשהיום והלילה שבים
להיות שווים
לזמן קצר
ורוחות הסתיו
שהיו נתונות עד עכשיו
במין מעצר-מִנהלתי
ממהרות לנצל את המצב
ונושפות בעוֹרָפִים
כאילו להזכיר
למי ששכח שהחיים
קצרים ונשירים
וצריך לנצל כל רגע
כדי לחיות
כדאי לכולם לזכור
את הדבר העיקרי
הזה –
אני שמעולם לא העזתי
לשכוח אפילו לרגע
שזהו המצב הקיומי
של כל בעלי החיים
כולל האדם ולמעשה
כמעט כל מה שקיים
כבר הקדמתי
להניח את ראשי
בין שדייך החמים
לאחוז היטב
בעגבותייך ולהשתלב
בין רגלייך הארוכות
הפתוחות המתוחות
כצווארֵי עגורים במעופם
אל הדרום החם
כשהם מותירים
תחתיהם ומאחוריהם
את פרחי החצב
שגם הם ארוכי צוואר
אבל מחוברים כמוני
חזק לאדמה ולנוף
ומכירים טוב-טוב
ממש כמו ציפורי הנוד
את חילופי העונות
ומצבי הרוח
וכל מה שדרוש
כדי לשרוד
גם בתקופות של רוֹעַ
וגם בתקופות של ייאוש
שאינן נדירות
בארץ הזאת –
אבל עכשיו כשהסתיו
עדיין בבתוליו
ואפשר לשכב
בנחת על הגב אי-שם
במה שנותר מחֵיק הטבע
להביט בשמיים הכחולים
לראות איך הם מתחילים
להתכסות עננים קלילים
המרחפים כמו נחליאלים
שבאים לחרוף איתנו פה
ואַת שלצידי אומרת לי
פתאום בלי שום הכנה
"בוא"
ככה פשוט וטבעי
כמו ציוץ של נחליאלי
שזה עתה נחת
"בוא"...
ממש כך במילה אחת!
מה עוד נחוץ כדי להיות מאוהב –
25.9.2009