מִי שֶׁאֵינוֹ

מי שאינו רודף כבוד ואינו חוֹמֵד ממון ואינו רָץ אַחַר שְׂרָרָה ואינו תֵּאֵב פרסום ואינו צורך דת או סימום אַחֵר כדי להתגבר על הידיעה הברורה שביום מן הימים או בְּלֵיל מן הלילות הכול ייגמר ויתקרר ויקריש ויבאיש וְרִמָּה וְתוֹלֵעָה יאכלו ויפרישו את עיניו ואת אפו ואת שפתיו ואת לשונו וכן הלאה עד שלא יוותר מעצמו אֶלָּא גל עצמות קבור עמוק בבית קברות ירקון או קישון או פישון או דישון וכוּ' וכיוֹ"ב וגוֹ'... מה בכול זאת יסיח את דעתו לזמן סביר מהסופיות המוחלטת הזאת? לי לאחרונה זו אַתְּ שפתחת לפנַי אחד-אחד ללא תנאי את שערי גַּנֵּי-עֲדָנַיִךְ כאילו אני מֶלֶךְ הַכָּבוֹד שמותר לו הכול החל בלהביט ולראות עֲבוֹר בלגעת וכלה בלבוא ולקחת כאוות נפשו מעץ החיים ועץ הדעת ועץ הראש ועץ התחת ולחרוש ולזרוע וְלִקְצוֹר וּלְאַלֵּם ולצאת ולהותיר לקט ופאה ולשכוח מפעם לפעם לזמן סביר שגם זה ייגמר ביום מן הימים או בְּלֵיל מן הלילות גמירה סופית כול-כך שאפילו אַתְּ שהצלחת להחזיר ליושנה עֲטֶרֶת פַּרְמַשְׁתָּק תרימי ידיים ותנעלי שערייך ותאמרי לָעוֹלָם: עד כאן.