קרע! קרע!

1. יום אחד ביקש זנבו של הנחש למלוך ולשאת בכתר המנהיגות. לשווא ניסו שאר האיברים להניאו מצעד פזיז וַחֲסר הגיון זה. אך הזנב העיקש לא ויתר. - איך תוכל לראות את הדרך - אמרו האיברים - והרי אין לך זוג עיניים, גלוי לַּכּל שעיוור אתה. אולם הדברים נפלו על הזנב הֶערל ללא הועיל. הִפנה הנחש את זנבו, כשהזנב צועד בראש, וכל גופו נשרך אחריו. לפתע נפל הנחש לתוך בור מלא סלעים, והוא נפצע ונחבל בכל גופו. בצר לו כשכש הזנב והתחנן אל הראש שיצילנו ויציל את חייו. זה סופו של נחש צפע. נחש נחש למה עזבתָּני א-להֵי מסילות הברזל של גופךְ הֶחָבול. 2. השועל והעורב העורב הוא לא רק אכזר בַּמעשיָה העממית אלא, מה לעשות, גם טיפש. הַסכיתו לָאנקדוטה הבאה. בוקר בהיר אחד ישב העורב על ענף של עץ, וּבְפִיו נֵתַח גבינה שחָטף לַהֲנאתוֹ. ראה אותו השועל שיָשב מתחת לָעץ, וחמד את הגבינה. מֶה עשה? נשא ראשו אֶל העורב, והֶחליק לשונו בְּדברֵי חנופה. פִּצְחִי קולך בְּשיר, היָפָה בַּציפורים אַתְּ! כי קולךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָוֶה. פִּיךְ נופת צופים! והעורב השחור ניפַּח את חזהו כמו נוצות הטווס מֵרוב גאווה. אך פתח את פיו לָשיר לא הצוּף נטף ממנו. קְרַע! קְרַע! קָרְעוּ קריאותיו את האויר. וּבינתים נֵתַח הגבינה צנח למטה, לְשמחתוֹ הָרַבָּה של השועל, שאכל אותה בְּרעבתנוּת וּבַהֲנָאָה בְּפֶה מָלֵא. עורבים שחורים תולשים יונים לבנות משערוֹת ראשִי בין הספלים.