|
הידעתם שג'וחא היה גם סבלן, ומתברר שהסבלנות משתלמת (וגם האופטימיות). ולא פחות מכך היה גם חכם. ומעשה שהיה כך היה. ג'וחא רכב על חמורו בדרכו אל ארץ רחוקה. לפתע פגש בּחֲבורת שודדים נמלטים מפני זרועותיהם הארוכות של השוטרים, שרדפו אחרי הכנופיה. רק ג'וחא המסכן, החף מפשע, שנשאר יחיד בַדרך נתפס בידי המשטרה. למזלו הרע, גזר עליו השופט עונש מוות. אך ג'וחא כדרכו לא איבד את עשתונותיו, ושמר על קור רוח ואפילו על נימה של חיוך, שרְאו זה פלא הצילה את חייו. כַּנהוג, לפני שעלה לַגרדום, שאל אותו השופט מה הן שלוש משאלות אחרונות, שהיה רוצה לבקש בטרם מותו. בקָשָתי הראשונה, אמר ג'וחא, היא לאכול תפוח אדום עסיסי ובשרני ללא תקנה! לא אוכל למלא את בקשתך, אמר השופט. עונת החורף היא, ואין בארצנו תפוחים. אם כן, אמר ג'וחא אני מוכן לחכות. בַּקיץ הביאו לג'וחא תפוח אדום, כבקשתו, ואז שוב הוּבל אל הגרדום. מה היא בקשתך השנייה? שאל השופט. -מבקש אני לשתות מי שלג מופשרים, ענה ג'וחא. אבל בעונת הקיץ, אמר השופט, אין שלג. אין דבר, אמר ג'וחא הנדיב, מוכן אני לחכות לַחורף. כשהגיע החורף, הגישו לו כוס מי שלג מופשרים. ג'וחא שתה אותם בעונג רב, ואחר-כך הובל בַּשנית אל הגרדום. מה בקשתך השלישית, שאל השופט בסקרנות. בקָשָתי האחרונה, ענה ג'וחא, לתדהמת הקהל, היא להשתתף בהלוויית המלך! אבל, אמרו לו, המלך חי וקיים עד מאה ועשרים. אם כן, אמר ג'וחא הטוב, מוכן אני לחכות גם הפעם! וכך הצליח ג'וחא הֶחכם לדחות את גזר דינו, ועוד שנים רבות חי באושר וּבעושר עד עצם היום הזה. גופות לילה שטים בַּנהר. וַאֲני מִהרתי לקטוף שושנֵי חרדה על שפת האגם בין שפתֵי הרעדה. לדוג בְּפִי ברֵכות מִלים. |