בֵּית זְבוּל בָּנִיתָ לִי לְשִׁבְתִּי עוֹלָמִים
מִלְגוֹ וּמִלְבָּר
אֶת כָּל גְּנָזֶיךָ הִפְקַדְתָּ בְּיָדִי
וַאֲנִי מָעַלְתִּי.
וְעַכְשָׁו שִׁפְחָה חֲרוּפָה אֲנִי
מְקַרְצֶּפֶת שׁוֹטֶפֶת
שׁוֹלַחַת סִיבֵי אוֹר דְּקִיקִים
אֶל זְבוּלֻן הָאַרְצִי
שׁוּתָפִי
שֶׁנֶאֱמַר
שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ
וְיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ
אַתָּה יוֹצֵא וְעוֹשֶׂה מִלְחָמָה
וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת וְעוֹסֶקֶת בַּתּוֹרָה
אֶרֶץ וּמַיִם
יָם וְשָׁמַיִם
רָקִיעַ זְבוּל עוֹלָמִים