על מדרגות בֵּית המשפט, כולו זחיחות הַדַּעַת,
קִפֵּץ לו חָ"כּ הנגבי, כמו עַיִר בלי מִרְדַּעַת.
נותן קולו בְּהוֹדָיָה, בפיו תְּפִלַּת "Win Win"
כמו לא על חוֹד של קוֹל שופט, יָצָא זכאי בַּדִּין.
ומה לְזוֹ שמחה עוֹשָׂה, לָעֶלֶם שְׁמוֹ יצחק,
אשר מִדְּבַר שבועה לַשֶּׁקֶר, לא שמר מרחק?!
הוא מסתובב רַב-חשיבות, נפוח כְּבָלוֹן,
לוֹ - שֶׁקֶר לשופט עליון, אינו מֻחְזָק קָלוֹן!
ואם יֹאבוּ אוֹת של קלון, לְגַרְגַּרְתּוֹ לתלות,
אז ויינרוט יטפל מִיַּד, הן הוא מומחה לזאת.
לְהוֹרָתוֹ, כְּתָרִים אַכְתִּיר על להט אמונה
ועל יוֹשְׁרָה של איש ציבור, שאין כבר בשכונה.
לא כמו אִמּוֹ - היות כְּמוֹ, בחר בעוד הוא רַךְ -
דַּרְכֵי מַלְכֵי הַנַּכְלוּלִים, שֶׁלְאוֹרָן הָלַךְ.
תלמיד חרוץ, אין כל ספק, ויש גם הוכחה -
מִיְּמוֹת היה ליו"ר אגוד - "דרך צְּלֵחָה" [1].
כמו מוריו, את פרקליטיו הוא בקפידה בחר-
בשושנים סַגְתָּה דרכו, עַד כי היה לְשַׂר.
חרף היות הוא עוּל-ימים, מוּכַּר עֶלֶם-הַחֵן
בתור חשוד רַב-סדרתי, בַּעֲבֵרוֹת שהן:
דברים קבל הוא במרמה, ואמונים הֵפֵר,
ורישומים כוזבים רָשַׁם, פה-שם שקרים סִפֵּר.
ואם בלהט של ויכוח, אגרופים הניף?
רק קרדיט לעסקן צעיר, אכפתי וחביב...
לא טוב היות אדם בָּדָד, יודע איש צִבּוּר,
כי רק לאנשים כמותו - אֵמוּן אצלו שָׁמוּר,
הַקֵּף עצמו בבני סוּגוֹ, כל איש ציבור אוהב,
כמו לא בִּכְדִי הלך זַרְזִיר אצל רֵעוֹ - עוֹרֵב.
בהושבת יושבי-קְרָנוֹת, בכל כֵּס מְנַהֵל,
הנגבי, במרכז ליכוד, זכה לכל הַלֵּל.
בִּימוֹת שלטון מפא"י, קראו לזאת "פרוטקציה".
יש רֵיחַ לא מאד ערב גם למלה "סלקציה" -
כשמפטרים עובד ותיק ומושיבים תחתיו
מי שקרובו חבר מרכז, בלי שִׁית לכישוריו.
וממציאים מִשְׂרוֹת של סְרָק, לשם תשלום משכורת,
כמו מין לשכת תַּעֲסוּקָה, שכבר הפכה מסורת.
קְהַל יקיריו הותיר אחריו, בְּשׁוֹבָל משרדים,
אך בְּמִשְׂרַד איכות סביבה - פִּסְגַּת ההישגים!
על כל כסא, על כל ספסל הושיב איזה Free Lance
הן זה מִפְּגַע איכות סביבה, ממש Par Excellence!
כשמתפאר, בְּרֵישׁ גַּלֵּי, על זאת השר, בכתב,
ברור שֶׁמֵּהִלְכוֹת מוּסָר - נותקו כל מוֹסְרוֹתָיו.
גם אם פריסת חַסְדֵי-שלטון, עוד טרם הוגדרה
כַּעֲבֵרַת איכות-שלטון - גם אז לה ריח רע!
לְרֹב אומות בנות התרבות, ישנה חוקה כְּתוּבָה
ו"אתיקה" שֶׁמַּשְׁלִימָה את שאינו חובה.
בישראל יש חוק טורקי פלוס אִלְתּוּרִים לָרֹב,
האתיקה היא: "מה יאמרו, שכנים שלי לרחוב?".
מצוות "עֲשֶׂה", פֵּרְטוּ עד תום, בלי להשאיר ספקות -
בקובץ שמכיל כל הֲמוֹנֵי תרי"ג מצוות.
וכל מִנְהַג אחר - וזו תשובה לכל שואל -
אסור הוא באיסור חָמוּר וְרַע בְּעֵין האל.
רק השירות הציבורי, נותר לו פְּרוּץ-מוּסָר.
וכל מנהג נלוז קביל, אם כך יחפוץ השר,
אף שהיינו מצפים מח"כ, ודאי מִשַּׂר,
שלא צריך לו לְלַמֵּד - בְּסִיס הִלְכוֹת מוּסַר.
אפילו יש בכל משרד יועץ משפט זָמִין,
אם לא חָבֶר מרכז ליכוד - אינו נחשב אמין,
והוא יושב במשרדו, וּלְיַעֵץ לָהוּט,
אך במקרה הטוב יועץ - לְוַעֲדַת קִשּׁוּט!
וזה מזכיר סיפור יָשָׁן, מִבֵּית הרבנית:
בְּאַפְלוּלִית הַלֵּיל טִגְנָּה - הַשְׁנִיצְל בַּעֲבִיט [2].
היה בְּשָׂרָהּ לְחִדּוּדִין, כל כך הָיְתָה חוששת
שֶׁמָּא, כַּשְׁרוּת הַמְּהַדְּרִין, בכך תהא נֶחְלֶשֶׁת.
פסק הרב: אם הֶעָבִיט, הַתְּמִיד בתפקידו,
הרי בְּזוֹ התאונה, כלל לא חוּלַל כבודו,
לכל מָצוֹק של אִצְטוֹמְכָא, הִנּוֹ כשר בלי דֹּפִי,
וְנִיחוֹחָה של הַכְּתִיתָה? [3] - זה כבר ענין של אופי...
