(שִׁיר מַזְהִיר, שֶׁהוּא מַר-מָרִיר)
אִם תָּמוּת בַּמִלְחָמָה וְלֹא יַסְפִּיקּו לִקְבֹּר מִיָּד
אֶת גּוּפְךָ הַמֵּת, הֶחָשׂוּף לְשֶׁמֶשׁ הַמִּדְבָּר,
- יָחֵלוּ לֶאֱכֹל אוֹתוֹ רִמּוֹת זְבוּבֵי-הפְּגָרִים.
וְאִם יִתְמַזֵּל גּוֹרָלְךָ וְתָמוּת כְּדֶרֶךְ כָּל-בָּשָׂר
- יִקְבְּרוּ אֶת גּוּפְךָ בְּיוֹם מוֹתְךָ, אוֹ בְּיוֹם הַמָּחֳרָת,
בְּאַדְמַת הַחוֹל, הַחַמְרָה וְהַלֶּס, שֶׁבָּהֶם יִהְיוּ מְעַט
חַרְסִיּוֹת וּקְצָת שִׁבְרֵי סְלָעִים, שֶׁהוּבְאוּ לִשְׁפֵלַת
הַחוֹף בָּעֲרוּצֵי נְחָלִים עַתִּיקִים, אֲשֶׁר יָבְשׁוּ מִזְּמַן
(בָּעוֹנָה הַחַמָּה שֶׁלְּאַחַר "תְּקוּפַת-הקֶּרַח הַקְּטַנָּה",
שֶׁבַּפְּלַיְסְטוֹקֶן הָעֶלְיוֹן, בְּשִׁלְהֵי תְּקוּפַת הַבַּרְזֶל).
כִּי אָז אֶפְשָׁר שֶׁנּוֹזְלֵי גּוּפְךָ הַמִּתְיַבֵּשׁ יְחַלְחֵלוּ
אֶל תּוֹךְ שִׁכְבוֹת הַכּוּרְכָּר שֶׁמִּתַּחְתֶּיךָ,
וְאֶת בְּשַׂר-גּוּפְךָ הַמֵּת תּוֹלָעִים עֲגֻלּוֹת יֹאכְלו,
אוֹ שֶׁיֹּאכְלוּהוּ תּוֹלְעֵי-פְּרָקִים שְׁטוּחוֹת וְזִיפִיּוֹת.
וּמַה יִּוָּתֵר מִגּוּפְךָ בָּאַחֲרִית הַיָּמִים,
כַּאֲשֶׁר תִּתְחוֹלֵל תְּחִיַּת הַמֵּתִים,
לְפִי הָאֱמוּנָה שֶׁל רֹב הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשּׁים,
מַאֲמִינֵי רֹב הַדָּתוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה?