על מדשאות האדישות

אֲפִילוּ חֵרֵשׁ שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת שֶׁצּוֹעֲקִים לַשּׁוֹמֵעַ שֶׁיּשְׁמַע אֲפִילוּ עִוֵּר רוֹאֶה מַרְאוֹת שֶׁמִּתְחַנְּנוֹת לָרוֹאֶה שֶׁיִּרְאֶה עַל סִפּוֹ שֶׁל קַו הַקֵּץ הַקּוֹלוֹת וְהַמַּרְאוֹת לא יִוָּשְׁעוּ מֵהַשּׁוֹמֵעַ וּמֵהָרוֹאֶה הַשּׁוֹמֵעַ וְהָרוֹאֶה נָחִים הַיּוֹם עַל מִדְשְׁאוֹת הָאֲדִישׁוּת אֵינָם רוֹצִים לִשְמוֹעַ אֶת הַקּוֹלוֹת אֵינָם רוֹצִים לִרְאוֹת אֶת הַמַּרְאוֹת