הַסֻּכָּה שֶׁלִּי כֻּלָּהּ יָרֹק
הַסֻּכָּה שֶׁלִּי מְחַכָּה
לְתִקּוּן. בְּתַהֲלִיךְ הַתִּקּוּן
הִיא עֲדַיִן לְלֹא דֶּלֶת, אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת
אֶת הָאוֹתִיּוֹת, אֶת הַשֶּׁפַע
הַמָּתוֹק.
הַשֶּׁפַע הַיָּרֹק שֶׁל סֻכָּתִי
נִמְצָא מִחוּץ לָהּ.
מְתַקֵּן אֲנִי אֶת הַסְּכָךְ
מַטְלִיא בְּבַדֶּיהָ
אֶת הַחֹר
שֶׁתִּהְיֶה סֻכָּתִי כְּלִי
לְקַבָּלַת תֵּבוֹת הָאוֹר.
אִם תִּהְיֶה סֻכָּתִי רוּחַ
וְלֹא קְרָשִׁים וּבַרְזִלִּים
תִּהְיֶה הִיא כְּלִי
לִצְפֹּן בּוֹ
אֶת הַתֵּבוֹת וְהַמִּלִּים.
לְפַעֲנֵחַ גְּוִילִים.