חוּשְׁנִיֶה, הַמִּסְגָּד, מַבְהִיר מִטִּיחַ כְּמוֹ עַין לְבָנָה בְּתוֹךְ עֲנַן בַּזֶלֶת מַאֲפִיר, האֵיקַלִיפְּטוּסִים גְּמוּדִים כָּל כָּךְ, מָרִים כָּל כָּךְ, שְׁתוּלִים עַל מֵי רָעַה בְּאֱרֶץ מְזָרָה אֶת רַעֲלָהּ. חוּשְׁנִיֶה, הַצְּרִיחַ כְּמוֹ עַין הָרוֹאָה אֶת הֶעָפָר, הַחֲבַלִים הָרוֹטְטִים בָּרוּחַ שֶׁאֵין לָהּ מַעְצוֹר, נִימֵי הַדָּם הַמִּתְחַפְּרוֹת עָמֹק בְּתוֹךְ שָרְשֵי הַתְּאֵנִים הַמִּתְמַתְּקוֹת לְאַט לְאַט וְנִבְקָעוֹת. חוּשְׁנִיֶה, הַמִּסְגָּד, מַשְׁחִיר. חושניה, רמת הגולן, אוקטובר 1973.

השיר נכתב בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. לאחר כיבושו מחדש של מחנה חושניה שבמרכז רמת הגולן, מידי הסורים. לא הרחק מהמחנה, על ציר הנפט, נרצחו באכזריות אנשי הצוות הטכני, שהיו שקועים בתיקון טנק, ולא הרגישו שנשטפו בהתקפה הסורית. הם נכפתו ברגליהם ונקברו בחיפזון בצד הדרך, כשרק שכבת טוף דקה מכסה אותם. בין החללים שם היה יואל שליט הי"ד, דודו של החייל השבוי גלעד שליט. השיר נדפס בשבוע האחרון של נובמבר 1973, במדור הספרות של העיתון מעריב, בעריכתו של משה שמיר. במשך השנים התפשט השיר בציבור, כשיר זיכרון למלחמת יום כיפור, והוא נקרא בעצרות זיכרון במקומות שונים בארץ.