הם צועדים במשעולים
בין המשרפות והצריפים
על הרמפה הם עולים
תחושת צמרמורת הם חשים
דמעות מציפות, מעיניהם זולגות
והם חופשיים בני חורין, ברוחם ובנפשם חזקים
על אותה רמפה הם עולים
עליה עמד האבא של עמיחי בני
עליה עמד הסבא של ראובן נכדי
אב ובנו במסע לאחר שישים ושש שנה
מסע מיני רבים ממסעות התלמידים
והשנה שלושה מנכדיי
פקדו את אושוויץ - בירקנאו
וחשו את צעדיו הקטנים של האב הסב
מנשה בן העשר, באותם ימים אפלים
על הרמפה הארורה
המקום שבמחי יד מונפת, של הצורר
שלחה למשרפות רבים מבני המשפחות
ביניהן גם אמא אוהבת
והוא שרד ויצא לחיים
והקים דורות ישרים, שבעקבותיו הולכים בדרכי החיים
ועד לאושוויץ - בירקנאו מרחיקים
כדי לחלוק כבוד אחרון לנספים
גם ממרחק השנים ועוד יבואו בעקבותיהם נוספים...
והם יצאו וישובו בני חורין
