עצמאותי

אני לא סובל את השקט שאחרי הסערה כי אִם הוא לא דומה למוות אז לְמה? אני לא מתלהב מהקשת שאחרי הגשם כי מי יודע מתי וכמה יבוא הגשם הבא אני לא מתאבל חיי למרות שהחמצתי לא מעט הזדמנויות לעשות אהבה במקום לנקום באויביי אני לא מאמין באבל המוני ומארגניו כי אבל אמיתי הוא הדבר הכי פרטי בעולם אני מתעב נפוליאונים ולא משנה מה גובהם כי גם נפוליאונים קטנים עלולים להמיט חורבן אני לא קונה את השקר שיש אמת מוחלטת כי רבים כבר שילמו עליו בחייהם עד עכשיו אני לא סומך על הקשר שבין משפט לבין צדק כי לא פעם בהיכל פגשתי שופט נבל אני לא מקבל שום פשר אחד ויחיד לדברים כי לא פעם מתברר שהרים הם רק צל הרים אני לא חסיד של מציאות שמתמסרת עד תום לחלום גם אם הוא הכי יפה והכי נבון ונראה כמו הכי נחוץ אני לא אומר שאין לי חלום אפילו חלום רטוֹב על עולם מושלם שבו כולם חיים ונותנים לחיות אני רוֹחֵש בוז עמוק לרודפי שררה וכבוד ועל קברֵי הגרועים שבהם אשמח על כל הזדמנות גם לירוק אני בז גם לעלומֵי-שם חלאתיים שלעולם אינם מעזים להתייצב פנים אל פנים ותמיד מאחורי הגב הם באים על קצות האצבעות לתקוע בך סכין יש עוד דברים רבים דומים ושונים שאני לא מאמין לא סומך לא קונה מואס מתעב שׂוֹטֵם סולד נגעל שונא בז להם קָץ בם מאז ומעולם ותמיד אבל בשלב זה די והותר בנ"ל וכדי לסיים בנימה אופטימית אני הולך עכשיו לצחוק על עצמי כי אלה שאינם יודעים לצחוק על עצמם הם היצורים הכי עלובים בעולם.