כַּנִּירְאֶה

כנראה שלא נוכל לחיות בלי הזיכרונות הכואבים שביניהם יש לא מעטים שבזמן-אמת של הסיפור הזה כמעט הצליחו להמית כנראה שלא נוכל לשרוד בלי כאילו להשלים עם המציאות שכרגיל אוהבת להיות שִטחית ומתעבת כל מעוף דמיון כנראה שלא נוכל לנסוק בלי להעמיד פנים שאנחנו מציאותיים לא פחות מכל יצור חֲסַר נוצות-מָעוֹף כנפי-דמיון כנראה שלא נוכל לחצות את המרחק בינינו שנפער וגדל להיות בין-כוכבי אם לא נשבור את מהירות האור שיכול רק מעוף הדמיון כנראה שלא נוכל לבלום את התאוצה של הדמיון מהצד שלי ומשלך להגשים עוד פעם לפחות את האהבה הזאת כנראה שלא נוכל לנחות בשלום על אדמה בטוחה כי אין אדמה בטוחה לא בדמיון ולא באהבה ואף פעם לא היתה כנראה שלא נוכל למשול ברוחנו גם בגיל שבו מצפים מכל אחד לנהוג בְּשַׁלְוָה מְלוּמָדָה ולנשום לאט ולהלך לאט כנראה שלא נוכל לחזור בשום צורה לשום מקום אחרי שנמלא הפעם עד הסוף את דרישות האהבה הזאת שהן או למות או לאהוב כנראה שמה שצריך לקרות זה מה שיקרה סוף-סוף ובְשל עוצמת ההתנגשות של הדמיון במציאות יסתיים בזה כל הסיפור –