בס"ד
לד"ר ביל סיגל ז"ל
1
סוֹפְעוֹנָה.
נושמת ריח חָצָב
בַּסתיו כְּריח סנונית בלי
פריחת אביב
בְּדַש בגדִי
בְּכיס חֻלצתי
הַכֵּהָה
רוכסת כפתורֵי הפחד עד צואר
ריקה מֵאהבה
נושמת ריח יָרֵחַ קר
בָּאויר.
נושמת פֶּרח אֻלי
צפור הדממה
יורָה
2
סוף עונת התפוזים.
יֹפי
יֹפי עִוֵּר
יֹפי עִוֵּר צבעים
השֶמש כִּקלִפת תפוז מְגֹרדת
בָּאוֹר.
3
פתחי לי
שערֵי שיר בְּעת נעילת
שַׁעַר כמו פֶּרח
החלון פותח צֹהר
אֶל הבדידות
גופי הברה סגורה גופֵךְ
הברה פתוחה
עִצּוּר
וּתנועה בִּכתיב מלא
נע כִּשְׁוָא נח בין הקירות
בין זמן פציעות
לִזְמן פסיעות חרצית צְהֻבָּה
נושמת את ריח הפחד
לא עגיל
בְּאֹזן השירה
לא גיל הפרחים
האִם העצמות שרות בַּקֶבֶר?
