פָּנִים הַנִּקְרָעִים מֵעָרְפָּם מְבַצְבְּצִים בִּנְסִיעָה דְּקִיקִים כְּמוֹ עָלֶה מְרוּדָד. הָאֶמֶת עָבָה הַרְבֵּה יוֹתֵר. בַּחֲלוֹם הָיִיתִי עִבּוּי הַבָּצֵק לִפְנֵי הָרִדּוּד וְהוּא נִתְלַשׁ בַּמַעֲבָר לַמַּהֲלָךְ, כְּאִלּוּ וְהָיָה פָּנִים זָרִים. הַפַּחַד לִהְיוֹת מַצָּת הַסִּיגָר בְּלַיְלָה חָשׁוּךְ הַמַּלְהִיט זִכָּרוֹן מְעֻבָּד, סוֹקֵר בְּעֵינָיו הַקָּרוֹת מִלַּהַב סַכִּין בּוֹצֵעַ עִרְעוּר מִכִּסוּי.