אָדָם אֵינוֹ מוּדָע לָעוּבְדָה
שֶׁהוּא נוֹצָר מֵאַהֲבָה כְּדֵי לְהִמָּחֵק
בְּמוּקְדָם אוֹ בִּמְאוּחָר.
וּבֵינְתַּיִם, מִיוֹם הָהֻלֶּדֶת עַד
רֶגַע מוֹתוֹ, יַנִּיחַ מַחַק אֲמִין עַל
שֻׁלְּחַן הַעֲבוֹדָה;
דַּקָּה אַחַר דַּקָּה יִשְׁהֶה
בִּנְקִישַׁת הָרְוָחִים. וְלֹא יַאֲזִין.
עַד רֶגַע מוֹתוֹ אָדָם יְכַסֶּה בְּגוּפוֹ
עַל הַפַּחַד,
יִמְחַק הַדְּמָמָה
וִידַלֵג מִטָפֵל לְטָפֵל.
[הַזָּרִים לְעַצְמָם
מְאַבְּדִים שֻׁלְּחָנוֹת עֲבוֹדָה
שֶׁעַל שֶׁטַח פְּנֵיהֶם נָחִים אֶמְצָעֵי הַגָּנָה;
הֵם נוֹבְרִים בְּפַחֵי הָאַשְׁפָּה
מְשַׁרְבְּבִים לְכִיסִים חֲשׂוּפִים
פֵּרוּרֵי מְחַקִים.]