אם תשאל אותי,
מנין הפרחים,
הזורחים באגרטל,
שהדוור הביא,
אענה לקונית:
"מן הגינה הם באו,
כמו שירי החשק
שבפספורט לי שרו"
איש אינו מרגיש,
אך הימים יגידו,
מי עומד בתור?
נוצות הזמן יעידו,
שרה הסינתזה:
"הן תשוב עוד להזיע,
בין מפלי הקסם,
לרטט הפנטזיה"
סוד!
זה סוד!
יהיה זה סוד!
שב מלח שוב אל המזח,
שוב חותר ושוב זוכר
פעמיי.
שב,
רוקד עימי,
conmigo
מקודש באביביי,
הוא,
אשר זכר פעמיי.
סוד,
זה סוד,
יהיה זה סוד,
שר מלח: "אתה לי מזח,
שוב חותר ושוב זוכר
פעמיים,
שוב, רקוד עימי
conmigo
מקודש באביביי"
הוא,
אשר זכר פעמיי.
זהו סוד! |