השירים האלה הם המסע שלי אל הילדות, לאותן תפילות בבית הכנסת 'זָהֳרי חַמה' בלב רחוב יפו בירושלים, סמוך לשכונת מחנה יהודה. בית זהרי חמה הוא בית שעוני השמש העומד ברחוב יפו 92 בירושלים. הבית נבנה עבור המקובלים בשנת תרס"ח. סיפור השיבה המאוחרת הוא סיפור של חיבור בין עולמות, של שבר בין הזמנים. שעון הצל בלב העיר הקדושה ירושלים, הוא שעון של אור, של זמנים מקודשים. שלושת השירים על בית הכנסת 'זהרי חמה' הם שירים שמספרים על ילד שהלך בבקרים להתפלל עם אביו בבית הכנסת, והיום בחג הפסח לא שכח אותן תפילות על גאולה וחירות. "עבדים היינו", "חייב אדם בכל דור לראות עצמו"... שירים שמנסים לראות את העצמיות באור מרחוק. הלב מבקש גאולה אישית, חיבור לאותה לזהות. (פורסם בספרי "אהבה היא מולדת", 1998, ירושלים).

א. מחזור חיי, תיקון לנשמה

הַמַּיִם זוֹרְמִים לִקְרָאתִי, הַמַּיִם מְאִירִים. בָּאִים מִן הַשֶּׁמֶש. קַרְנַיִם. קַרְנַיִם. קֶשֶׁת צְבָעִים נִשְׁבָּרִים. בָּאתִי, אָבִי, לְהִתְפַּלֵּל עַל חַיַּי. יַחַד הָלַכְנוּ בַּבְּקָרִים בִּרְחוֹב יָפוֹ שֶׁהָיָה שְׁמָמָה. זָרַמְנוּ כְּחוֹלְמִים אֶל מַחְזוֹר זָהֳרֵי חַמָּה. יְפִי הָעוֹלָם נָטָה לְאִטּוֹ. עֵינַי הָיוּ אֵלָיו חוֹלוֹת, מַעֲלוֹת מַעֲלוֹת הַזְּמָן הִצְטָרֵף אֵלֵינוּ, לָקַח אֶת חַיֵּינוּ אֶל בְּכִי הָעוֹלָם. אֶל לֶב הַתְּפִלּוֹת שְׁעוֹן הַשֶּׁמֶש בִּרְחוֹב יָפוֹ נִרְגָּש עַל צִדּוֹ נִכְסָף אֶל צִלּוֹ, לַחוֹזְרִים, לְדָכְיָם וְאָנוּ הָיִינוּ לְלִבּוֹ גְּאֻלָּה, שֵׁבֶר צְקוּן זָרַחְנוּ וְשָׁקַעְנוּ מִמֶּנּוּ וְאֵלָיו, לִתְקוֹן עוֹלָם וַאֲנִי עֲדַיִן בָּא לְשָׁם, אָבִי, וְאֵין לִי מִלִּים וְאֵין תִּקּוּן

ב. מזור לחיי, שעון שיריי

בּוֹא עִמִּי, יְשַׁעְיָהוּ בּוֹא נִמְצָא מָזוֹר, בּוֹא עִמִּי לְבֵית זָהֳרֵי חַמָּה הִנָּבֵא עָלַי וְהָשֵׁב הַמַּעֲלוֹת לְאָחוֹר. אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל, פָּרֵש לִי מֶה הָיָה לִי שֶׁקַּרְנֵי הָאוֹר יָצְאוּ מִמֶּנִי וְהַשֶּׁמֶש עוֹדֶנָּה בְּתוֹכִי. לֵילוֹת אֲנִי חוֹלֶה, הַמִּלִים מַטְבִּיעוֹת אוֹתִי. קָשׁוֹת הַמִּלִּים. כֹּחָן רַב, מְאַיֵּם. אוֹחֵז אֲנִי בַּמַּחְזוֹר שֶׁל יַלְדוּתִי וְהִנֵּה רְחוֹב יָפוֹ סוֹאֵן, הַמִּלִּים וַאֲנִי זָרִים. כְּבַד פֶּה הָיִיתִי, הַתְּפִלּוֹת הַשּׁוּרוֹת קָרְעוּ נִשְׁמָתִי לִגְזָרִים. אָבִי אָבִי, אֱמֹר לַזְּמָן לִזְרֹם אֵלַי, לִזְרֹם מִמֶּנִּי שֶׁאוּכַל שׁוּב לְהָבִין לָדַעַת שֶׁיֵּש תִּקּוּן עִם הָנֵץ הַחַמָּה שֶׁיֵּש תּוֹחֶלֶת לָלֶכֶת כְּמוֹ אָז בֵּין תְּפִלּוֹת מְפֻעְנָחוֹת כִּי הָיִיתִי תָּמִים, כִּי הָיִיתִי יֶלֶד - -

ג. שעון הדין

הַחַיִּים זוֹרְמִים. הַקֶּשֶׁת נוֹתְרָה כְּמֵאָז נִכְסֶפֶת, מוּצָקָה. בְּטוּחָה בְּאוֹתוֹ זִוּוּג לְמוֹט הַצֵּל הַנִּפְעָם, הַדּוֹהֵר, הָעַז. לְמוּדֵי תְּפִלָּה הָיִינוּ, יְלָדִים נוֹשְׂאֵי עוֹלָם. בְּבֵית זָהֳרֵי חַמָּה זָכַרְנוּ כָּל תָּג כָּל זָקֵף קָטֹן, כָּל מֵרְכָא, אֶתְנָח לְלֵב נִרְדָּם. בַּלֵּילוֹת אֲנִי עֲדַיִן בָּא לְשָׁם רַךְ וְעָדִין מְנַסֶּה לְהָבִין מָה עוֹשָׂה נִשְׁמָתִי הַבּוּרָה בִּתְפִלַּת וָתִיקִין. הַזִּוּוּג עִם הָעוֹלָם אֵינוֹ קְדֻשָּׁה אוֹ סוֹד. לְעִתִּים אָפוֹר, שֹוֵבר: הֵיכָן הַטַּעַם הַמַּפְסִיק, הֵיכָן הַמְּחַבֵּר. הִזְּמָן שָׁצַף מֵאָז קוֹרֵן וְעַז וּמוּצָק וְבֵין הַדַּפִּים נוֹתְרָה אוֹתָהּ שְׁתִיקָה. אוֹתָהּ נְשָׁמָה נִכְסֶפֶת, חֲרֵדָה: צוּקָה וּמְצוּקָה, וּמְצֻלָּקָה.