רְחוֹב מְעֻנָּן וּמְאֻזָּב

מוקדש באהבה רבה למשורר שי אריה מזרחי, שנלקח מאיתנו בנסיבות מצערות וכואבות. נִתְקַל בִּי רְחוֹב פּוֹסֵעַ בָּהוּל דָּרוּךְ וְתוֹהֶה שָׁטוּף מֵאוֹר שֶׁל עַצְמוֹ עָמַד מוּלִי מְעֻנָּב וּמְאֻזָּב צוֹרֵחַ עָלַי : בּוֹגֵד ! אֲנִי שֶׁבִּקַּשְׁתִּי רַק לָלֶכֶת , בִּקַּשְׁתִי לֶאֱהוֹב וְלִבְכּוֹת עִם גֶּשֶׁם עִם רֵיחַ אֲדָמָה וְשַׁלֶּכֶת , מַאֲוָיַי הַחֲרֵדִים נָסִים מִמֶּנִּי מְרֻטָּשֵי עֵינַיִם קְטוּעֵי לֵב מֻכֵּי הֲמוּלָה מְעֻנֶּנֶת וּמְאֻזֶּבֶת שֶׁפָּצְעָה פִּצְעֵי מָוֶת גַּם אֶת הַשֶּׁמֶשׁ