זהו שיר מחווה לבית ספר בית הכרם בירושלים ולמחנכת הכיתה אורה יציב. לקראת פגישת המחזור שתיערך בקרוב,
בלפור חקק כותב שיר געגועים לבית הספר ולמורה המחנכת.
כְּשֶׁהָיִינוּ מַגִּיעִים לְכִתָּה ח/א
הָיְתָה הַמְּחַנֶּכֶת מַרְאָה לָנוּ לְאִטָּה
שְׂכִיּוֹת חֶמְדָה מִזְּמַנִּים שׁוֹנִים
לַמְרוֹת שֶׁלֹּא יָצָאנוּ מִן הַכִּתָּה.
הַמּוֹרָה אוֹרָה יַצִּיב הָיְתָה
לוֹכֶדֶת אֶת הָאוֹר הַגָּנוּז
כְּשֶׁהָיְתָה קוֹרֵאת לָנוּ פְּסוּקֵי תּוֹשְׁבַּ"ע
מַגִּישָׁה לָנוּ בַּכִּתָּה אוֹר וְעוֹד אוֹר
בְּכוֹסוֹת שְׁקוּפוֹת מְעֻטָּרוֹת
יֹפִי טָהוֹר.
וַאֲנַחְנוּ שֶׁיָּשַׁבְנוּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת
וְשָׁמַעְנוּ מִפִּיהָ סִפּוּרִים וְשִׁירִים
לֹא יָדַעְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ הַחֹמֶר
שֶׁמִּמֶּנּוּ נוֹצָרִים כָּל הַדְּבָרִים.
