מֵעֵבֶר להרי האהבה
משתרע אוקיאנוס הרוגַע
שעל חופיו אנו נחים עכשיו
מנוחת אוהבים וָתיקים – – –
כול-כך נעים לשכב לצִדך על הגב
על חופיו של אוקיאנוס הרוגַע
להביט בשמיים האינסופיים
שלא שמים זין על הזמן
ולא לשים זין על הזמן – – –
כל-כך נעים להתנחם בעובדה
שעד כה כבר הספקנו לְמַצּוֹת
יותר מֵחֲצִי תַּאֲוותנו
ועוד רב כוחנו במותנינו
אצבעותינו לשוננו ובעוד
כול מיני כלֵי אהבה...
כל-כך נעים לחוש שיש לנו
עוד כל מה שדרוש למימוש
חלומות לילה וחלומות יום
חלומות דם ובשר ועצמות
וחלומות חלב ודבש וקינמון
וגם תערובת של דם ודבש
או של בשר וחלב בשום...
אז למה בכלל שאי-פעם נִרצה
לעשות את כול הדרך חזרה
מֵעֵבֶר להרי האהבה
לרוץ שוב סביב עצמנו עד כלות הַ-
נשימה עד כלות הנשימה
עִם ונגד כיוון השעון
רחוקים מאוקיאנוס הרוגַע
כמו כול עבדי הזמן – אה?