כְּשֶבְּמַשַּׁב עַנְנֵי קְרָב
סַב וְאַב קוֹבְרִים אֶת בְּנָם
נִקְבַּר חִיּוּכוֹ שֶל הֶעָתִיד.
אֶרֶץ פּוֹחֶזֶת כַּמַּיִם
הַמַּעֲלָה סַב וְאַב
עַל מִשְכְּבֵי בְּנֵיהֶם
לְחַלֵּל יְצוּעָם
מְחַלֶּלֶת אֶת עֲתִידָם.
מָאַסְתִּי בְּאֶרֶץ טוֹמֶנֶת יְלָדֶיהָ בְּאַדְמָתָהּ
בְּסוֹדָהּ לא תָּבוֹא נַפְשִי
בִּקְהָלָהּ אַל יֵחַד כְּבוֹדִי.
אֲנִי נוֹשֵא נַפְשִי לְאֶרֶץ חֲלוֹמוֹתַי
בָּהּ בֵּן לא יוֹבִיל
עָתִיד להפרד מֵעֲבָרוֹ
בָּהּ עָתִיד לֹא יִטְמוֹן יְלָדָיו.
אֲנִי נוֹשֵׁא נַפְשִׁי לְאֶרֶץ
שֶׁלֹּא תְּמַסְגֵּר בְּשָׁחוֹר
שֵׁמוֹת יְלָדִים-חַיָּלִים
שֶׁבְּמוֹתָם מְצַוִּים חַיִּים
לִמְמַסְגְּרֵי הַשֵּׁמוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ.
