האהבה שֶׁלָךְ הצמיחה לי כנפיים
שבזכותן יכולתי להמריא לגובה רב
לִדְאוֹת על פני הארץ כמו דַּיָּה
ולהרגיש חופשי וּמְיוּמָן
בכול צלילה לְעֵבֶר מטרה
וכך הִשגתי מטרות רבות
גם בגובה רב ומסוכן
וגם עַל-פְּנֵי האדמה
שמסוכנת לא פחות
ולעתים פי כמה וכמה.
העדינות שלך עִדְּנָה אותי בלי הרף
עד שבִּרְבוֹת ההמראות והנחיתות
הַכְּמוֹ דַּיָּה הפך לְ-כְּמוֹ סְנוּנִית
ותחת לְשַׁחֵר יום-יום בָּרוֹם לְטרף
הִתחלתי לְבַשֵׂר אֶת האביב
וכך זמן רב מִדֵּי שנה
בישרתי לָך את האביב
גם כשהוא לא היה מה שהיה
כשהיינו בני י"ד או ט"ו
עוֹד בְּתוּלִיִּים בַּגּוּף וּבַנְּשָׁמָה –
הנכונות שלך לתת לי את כולך
בכול-מקום בכול-מצב כול-עת
בלי לְהַתְנוֹת בשום תמורה שהיא
גרמה לי שוב ושוב לשיר לך
על אהבה נצחית
וכך פיציתי (לפחות לדעתך)
פיצוי הולם וייחוּדִי
על שנתת לי את כולך
שָׁנִים רבות בלי שום תנאים
לא מוקדמים ולא מאוחרים –
המסירות שלך הפכה אותי לעבד
ובו-זמנית גם לשליט יחיד
וזה אבסורדי אֲבָל עוּבְדָּתִית
זה בדיוק מה שהיה שָׁנִים
וזה הפך אצלי לְטבע:
כך בדיוק המשכתי להיות
בכול מצב אינטימי:
מלך ועבד בו-זמנית
ואין לי טענות
לַמְרוֹת
שכשאני יוצא לרחוב
אני אָנוּס (וזה לא צחוק ולא פשוט)
לצאת כשהכנפיים מוסתרות
כדי להשתלב בין מְחוּסְרֵי-מָעוֹף
(שהם הרוב)
אֲבָל עַל-אַף שהחיים על כול צורותיהם
הם לא הגיוניים וגם חַסְרֵי-תַכְלִית
בשביל לדעת את כולךְ
עַד כְּלוֹת
שווה לִחְיוֹת.
