דבר-מה נוסף

נכון שאני כבר יכול בלעדייך כמו שאת כבר יכולה בלעדיי כי כך זה תמיד אַחֲרֵי שחולפת סערת אהבה מטורפת ששולחת לכול הרוחות את כול מה שעומד לה בדרך אֲבָל סערה קַמָּאִית כמו זאת שהסעירה אותנו כשלפתע פתאום התאהבנו היא חד-פעמית היא בלתי-חוזרת ומאפשרת נֶצַח של שֶׁקֶט – קשה לדמיין נצח של שקט נצח שאין בו שום סערות לא סערות-נפש לא סערות-גוף נצח של יַצִּיבוּת כמו למשל בית-קברות. אולי השוואת יַצִּיבוּת לבית-קברות סגור שֶׁמי שקבור בו קָבוּר ואין להוסיף בו עוד היא בבחינת הגזמה כי אנחנו עדיין כאן ויכולים להמשיך לשבת יחד בנחת תחת גפן ותאנה להזדיין קצת פעם בְּ- ובין לבין לְכַתֵּת חֶרֶב לְאֵת אֲבָל למי באמת יש תחת שָׁקֵט עד כדי כך שהוא מסוגל לשבת שָׁנִים עַל שָׁנִים תחת גפנו ותאנתו וּלְכַתֵּת עַד כְּלוֹת – בייחוד קשה לי לשבת ולָךְ הרי לא פחות בשקט באותן העונות שעוברות וחולפות מעלינו שיירות ציפורי הנוד ולזכור שפעם גם אנו היינו כאלה... אֲבָל רְאִי זה פלא: מִתְבַּהֵר וְהוֹלֵךְ שבינינו נוצר תוך כדי סערה אותו דְבר-מה נוסף שמצדיק את הישארותנו יַחַד עַד עֶצֶם יָמֵינוּ אֵלֶּה וָהָלְאָה.