איתךְ היה לי כול-כך קל
להִתנתק מהכְּבִידָה של המציאוּת
ולִנְסוֹק לַגובה הַנֶחֱשַׁק
של חוסר כול מחויבות
איתך היה כול-כך טִבְעִי
לא לחוש דבר מִלְּבַד
תשוקה עזה להיות איתך
בְּלִי-מְצָרִים
איתך היה לי בלתי-אפשרי
לַחְשוֹב בִּרְצִינוּת
שגם דברים שאין להם תחליף
יש להם סוף מָנוּי-גָמוּר-חָלוּט
איתך נשכח ממני לְגַמְרֵי
שנחיתה מגובה רב כול-כך
לא יכולה להיות רַכָּה וחלקה
ויש סיכון להתרסק
איתך היה קל לדמיין סוֹף
כמו של נוצת ציפור יפהפיה
שהִתנתקה באמצע המָעוֹף
ודואה לנחיתה רַכָּה –
מֵעֵבֶר לָךְ – היה כול-כך קשה
להיגמל מההרגל
לחיות רק את הרגע
כאילו רגע זֶה הוא כול הזמן שֶׁיֵשׁ
מֵעֵבֶר לָךְ – כשהתפזר הערפל
הכול נִראה צפוי-נדוש-דליל-תפל
חסר-תועלת. רֵיק. שָׁדוּף
ומעל הכול – חסר מָעוֹף
מֵעֵבֶר לָךְ נשארתי מקורקע
על מציאות קָשָׁה
מִתרגל לחיות עִם העובדה
שלפעמים הכול אבוד.
