אנחנו עם של קוטרים, אני לא מרימה ידיים.
אנחנו עם של קוטרים, עוד מיציאת מצריים.
היום הרבה צמחונים וטבעונים, לא מתגעגעים לסיר הבשר,
היום היו משגעים את משה רבנו, כשהקוטג' או המלקי נגמר.
משה, הכה במטה על הסלע, השקה אותם במים,
האכיל אותם במדבר בשלווים ובמן מהשמיים.
אבל התלונות לא פסקו, עד שביאושו פנה לאלוהים.
מה לעשות להם? איך אפשר לרצות אותם? הם אף פעם אינם מרוצים.
מחירי הדירות, סל מזונות בסיסי, תשלום לגני ילדים,
יקרים ומאד מטרידים.
קברניטי העם, לא באמת מנסים לפתור את הבעיות,
מצטיינים בעיקר, בהבטחות לפני הבחירות.
צריך לעשות הכל כדי לתת לכל הצעירים המיואשים תחושה,
שרק בארץ ישראל, צריכים לפתור את הבעיה - למצוא מוצא.
בכל העולם, אחוז האבטלה גבוה, ובעיקר בין השכבות הצעירות.
וההיסטוריה הוכיחה פעמים רבות,
איך תסכול האזרחים המקומיים, גורם לצרות ולפרעות.
משהו קרה לנו כעם, משהו מאוד מטריד,
גם כאלה, שנחשבים כמלח הארץ, מודאגים מאוד מהעתיד.
קברניטי המדינה,
צריכים לשכנע, שיש אור בקצה המנהרה.
אותי באופן אישי, הרבה יותר מדאיגה העובדה, שהשבט מתפזר,
מאשר הגרעין באירן, המדינה האסלמית, או כל דבר אחר.
