שִיר בָּנָאלִי ל 'אָבּוּ - עַלִי'

לעתִים עֵת שְרָרָה אֶת הרוּח זונחת וחוּקֵי המוּסָר נדחָקים, אז תמיד האִמְרָה הבּרוּרָה שוּב נִשכָּחת: "מאֵיי בָּאנוּ ואָנֵה הוֹלכים..." ואדָם שחַייו הקצוּבים למָפרֵע מִתנָהג כאֵלוֹה נִשגָב ולמרות שבָּלֵב הוא לבֶטַח יודֶע ש"שֶם טוֹב לא נִבְנֶה מאֵלַיו!"... אֵיך נִגרוֹם שהָשיר התָמים הבָּנָאלי על "שֵם טוֹב" מוּל שרָרה וכָבוֹד "יגָרֶד" את לִבּוֹ שֶל אותו – "אָבּו-עַלי"; שישכִיל בּדָרכּו לא לִמְעוֹד?!