אוסטיאופורוזיס

הגורמים מחלת אוסטאופורוזיס

פירוש השם אוסטאופורוזיס הוא: אוסטיאו-עצם, פורוזיס-מחוררת וביחד עצם מחוררת. המונח מתאר במדויק את מצב העצם שנעשית צפופה פחות וכתוצאה מכך הופכת לשבירה. היא מתגלה רק כאשר מופיעים סיבוכיה המכאיבים והמסוכנים - השברים, ולכן יש חשיבות גדולה למניעת המחלה, באמצעות תזונה נכונה ופעילות גופנית מתאימה. אוסטיאופורוזיס היא מחלת שלד המתאפיינת בשינויים בעצמות, שנחלשות והופכות פחות צפופות. כתוצאה משינויים אלה, עולה הסיכון לשברים בעצמות. עד גיל המעבר נשמרת צפיפות העצם בקרב נשים בריאות, בזכות פעילותם של ההורמונים הנשיים (בעיקר של האסטרוגן). לאחר תום תקופת הפוריות של האישה, מפסיקות השחלות לייצר הורמון מין נשי, המעכב את דלדול העצם וכתוצאה מכך מתחיל תהליך של איבוד עצם. התהליך מתרחש בהדרגה ובסופו השלד אינו מסוגל לעמוד בעומס שנגרם מעמידה, הליכה או חבלה קלה. במצב זה נוצרים שברים בחוליות עמוד השדרה, בצוואר הירך ובאמה. המחלה מהווה את אחד הגורמים המרכזיים לפגיעה באיכות החיים בגיל המבוגר ולקיצור תוחלת החיים.

מחלה נשית

אוסטיאופורוזיס מוכרת בתור "מחלה של נשים", אך גם גברים נוטים ללקות בה, אם כי בשיעור נמוך יותר. הסיבות לכך הן שמסת העצם שלהם גדולה יותר מלכתחילה, ולכן איבוד חלק ממנה משפיע פחות. כמו-כן, השלב של אובדן עצם מואץ הקיים אצל נשים בעשור הראשון לאחר הפסקת הווסת לא קיים אצל גברים.

הטיפול:

אין דרך להשיב לעצם את המסה והאיכות המקוריות שלה לאחר התחלת תהליך איבוד מסת העצם. הטיפול מסייע למנוע את התפרצות המחלה בשלבים הקודמים לאובדן העצם או למנוע התדרדרות במצב.

הגורמים העיקריים הקובעים מי יפתח אוסטיאופורוזיס הם:

א. מסת שיא של עצם: כמות העצם בגיל הבגרות. ב. מידת איבוד העצם: מהירות ומשך איבוד העצם.

גורמי סיכון:

• נשים שקרובות משפחתן סובלות ממחלה זו;

• נשים רזות ונמוכות: מידות גוף קטנות;

• מחסור באסטרוגן לפני הפסקת המחזור;

• גיל מתקדם;

• צריכה עודפת של קפאין, אלכוהול, סיגריות;

• העדר פעילות גופנית;

• מוצא - לבן, עור בהיר;

• תרופות - קורקוסטרואידים, נוגדי פרכוסים;

• תזונה - דלת סידן.

מניעה:

אצל אישה שכבר פיתחה אוסטיאופורוזיס, אין אפשרות להחזיר לעצם את כמותה ואיכותה המקורית. לכן, תמיד עדיף למנוע את התהליך, זאת ניתן לעשות על-ידי: 1. השגת כמות שיא אופטימלית של העצם. 2. מניעה של איבוד העצם. השגת כמות שיא אופטימלית פירושה, שככל שכמות העצם גבוהה יותר בגיל ההתבגרות, כך העצם תהיה מוכנה טוב יותר לקראת השנים של איבוד העצם, ויעבור זמן ממושך יותר עד שהעצם תעבור את סף הפגיעות לשברים.