מירב בת ה-12 היא יפהפייה אמיתית. תלתלים שחורים ועיניים ירוקות ענקיות, כאלה שאי-אפשר להתעלם מהן. זו הייתה הפגישה הראשונה שלנו, גם האימא הצטרפה לשיחה. השיחה הראשונה מבחינתי, היא תמיד מעין שיחת גישוש. אני משווה אותה למעין ריקוד, מתקרבים ומתרחקים. כל אחד מנסה ללמוד משהו על השני. מירב הייתה די לחוצה, זו פעם ראשונה שהיא פוגשת מישהי כמוני. בעבר, כל הניסיונות לרדת במשקל נעשו בבית לבד.
אמה נידבה אינפורמציה נוספת על מירב. "היא תמיד הייתה שמנמונת. כבר בגיל שנה היא הייתה בעשירון העליון של גרף המשקל. אחות טיפת חלב כבר אז אמרה שצריך לעשות לה דיאטה. האח והאחות שלה, לעומת זאת, רזים כמו מקל". לאחר כמה שניות היא הוסיפה באנחה "מה לעשות, למסכנה הזאת יש נטייה להשמנה".
"מסכנה"? שאלתי בתמיהה, מתבוננת בילדה היפהפייה שיושבת מולי. אז נכון, שאולי יש לה כמה ק"ג עודפים, אבל מסכנה? היא נראתה לי הכל מלבד מסכנה. מירב לא הצטרפה לשיחה בשלב זה, רק הנהנה בראשה. ברור היה שגם היא מסכימה לדעתה של אימה ובהחלט מרגישה מסכנה.
הרגשת המסכנות והקיפוח מאפיינת רבים מהסובלים מעודף משקל. בחלקם הם גדלים להיות מבוגרים שמסירים את האחריות למשקלם מעצמם ומאשימים את אותה נטייה איומה. אז האם אין באמת נטייה להשמנה? שואלים אותי רבים. בוודאי שיש! יש כאלה שהתקציב הקלורי שלהם נמוך, הגוף שלהם מנצל כל קלוריה בצורה יעילה, חוסך בקלוריות - זו הנטייה להשמנה. ויש כאלה שהגוף בזבזן, לא שומר על הקלוריות והתקציב גבוה יותר - אלה אותם בני מזל שאין להם נטייה להשמנה.
כיום, אנחנו כבר יודעים שיש הבדלים מובהקים בין בני האדם. כל אחד מאיתנו מתפקד בצורה שונה. חוקרים הצליחו לאתר גנים שאחראים על חילוף חומרים מצד אחד וגם על רמות הרעב והתיאבון מצד שני. אני מאמינה שתוך שנים (לא מייד, לא לרוץ לחסל שוקולד ללא הגבלה...) הטיפול בהשמנה יהיה שונה ויותר ממוקד בכל אחד מאיתנו.
כמו ברפואה, תהיה התאמה אישית. אולם, גם אז, נצטרך לאכול פחות ממה שהגוף צורך. וגם אז, כמו היום, יהיו כאלה שמשקל היעד יהיה גבוה יותר משל חברתם. לכל אחד מאיתנו יש כנראה נקודת תכנות של משקל, כלומר, משקל שנוח לגוף. לא כל אחד מסוגל להגיע למשקל נמוך במיוחד ובדיוק כפי שהגנטיקה קובעת לנו את הגובה, צבע עיניים, היא קובעת גם את המשקל.
אבל בואו נחזור למירב. היה לי חשוב שמירב תיקח אחריות על התנהגותה ותפסיק להרגיש מסכנה ומקופחת. אגב, אם זה היה עוזר לרזות, גם אני הייתי מצטרפת ו"בוכה" יחד איתה על מר גורלה, אבל בכי לא עוזר ולא מקדם.
"נכון", אמרתי למירב, "יש לך נטייה להשמנה, אבל האם זה עושה אותך מסכנה? בואי נבדוק את הדברים הטובים שקיבלת, למשל, העיניים, השיער, את היופי המדהים. ובכלל, בואי נראה סיבות אמיתיות למסכנות". כתבנו רשימה של דברים שבאמת יכולים להביא להרגשת מסכנות ובסוף הוספתי גם נטייה להשמנה. "עכשיו, תבחרי דבר אחד", ביקשתי. מירב חייכה, היא הבינה. "ובכלל", הוספתי, "מה אומרת המשמעות של נטייה להשמנה? האם זה אומר שאי-אפשר לרזות? שזהו, נגזר עלייך ועל כל אלה עם הנטייה להיות שמנים? בהחלט לא!! זה אומר שאת וגם אני והמון אנשים נוספים, צריכים לשים לב יותר למה שאנחנו אוכלים. זה אומר שחשוב שנשלב פעילות גופנית בצורת החיים שלנו. יודעת מירב, אני מכירה רבים ששמנו למרות שאין להם נטייה להשמנה. הם פשוט הגזימו באכילה. זה המקום היחידי שאנחנו אמורים לא לנצל את מלוא הפוטנציאל שלנו..."
זו הייתה הפעם האחרונה שמירב הזכירה ברצינות את הנטייה להשמנה. כיום, אחרי ירידה של 6 ק"ג וצמיחה של 4 ס"מ בגובה, מי היה מאמין שלילדה היפה הזו יש נטייה להשמנה?