בתקשורת פורסם השבוע כי דוח ועדת הבדיקה קובע "כי הכישלון איננו רק של תחנת נהריה, אלא שותפים לו גם מרחב הגליל, היחידה המרכזית (ימ"ר) גליל והמחוז הצפוני עצמו. זאת משום שהחקירות נגד מור ואנשיו התנהלו בכל הרמות".
ומי לא נמצא אחראי למחדל? אגף המודיעין (זה שמאוחר יותר צורף לאגף החקירות), שבין אם בדמותו כאגף ובין אם בדמותו כחטיבה בתוך אגף החקירות והמודיעין, אמור לרכז את כל המאבק בפשיעה המאורגנת. מדוע? מעט סבלנות.
פרשת "השוטרים הנוקמים" היא פרשה כאובה. וייאמר מיד, אני שלם עם העמדתם לדין של ארבעת השוטרים, שהפכו לעבריינים. אולם, המשטרה נכשלה, לטעמי בכל הקשור לאכיפת החוק בנהריה בכלל ובכל הקשור למיכאל מור בפרט, אך, כפי שקובע הדוח היא נכשלה בעיקר בהגנה על השוטרים המאוימים. המשטרה היא שבמחדליה תרמה לכך שארבעת השוטרים החליטו לעשות בעצמם להגנתם ולהגנת משפחותיהם.כשלונה של המשטרה גדול מכשלונם האישי של ארבעת השוטרים מנהריה.
עד כמה ניתן לסבול איומים על בני המשפחה של שוטרים (מילא על השוטרים עצמם, אך על ילדיהם ונשותיהם?!), מבלי שהמשטרה עושה דבר וחצי דבר כדי לאסוף ראיות נגד המאיימים, להכניסם לבית הסוהר ולהגן על השוטרים? ישאל כל אחד את עצמו מהו גבול האיפוק שלו.
עוד נכתב בידיעה בתקשורת, כי מאז פרשת "השוטרים הנוקמים" הוסקו במשטרה מסקנות כדי למנוע מצבים כאלה בעתיד.
באמת? לו משטרת ישראל הייתה מסיקה מסקנות אמיתיות, היא לא הייתה מפקידה את החקירה בידי ניצב
אילן פרנקו. ולכן, מסופקני אם מסקנות אלו מיושמות.
מדוע? בין השנים 2002 - 2004 עמד בראש אגף המודיעין במשטרת ישראל לא אחר מאשר ניצב אילן פרנקו. אגף המודיעין הוא שהיה אחראי לאיסוף מודיעין ולביצוע החקירות כלפי ארגוני פשיעה. אגף המודיעין היה אף ממונה על פעילות היחידות המרכזיות המחוזיות והמרחביות, עליהן הוטלה המשימה בפועל.
אגף המודיעין בראשותו של ניצב פרנקו גיבש מודל למאבק בארגוני פשיעה. המודל נכנס לתוקף ביולי 2003 (ופורט בנוהל מספר 03.346.303 של מדור מסים ופשיעה מאורגנת באמ"ן, שכותרתו: "פעילות יחידות המשטרה בלחימה בארגוני פשיעה". האגף וראשו היו אמורים גם ליישם את המודל ולפקח על יחידות המשטרה האחרות בתחוםזה.
המודל ויישומו נחלו כישלון חרוץ. אף כי הארגון של מיכאל מור לא זוהה כארגון ברמה הארצית (עבריין שמאיים על שוטרים אינו בכיר מספיק, לטעמה של המשטרה), הוא בהחלט היה מוכר כארגון פשיעה ברמה האזורית כבר בראשית העשור הראשון של המאה הזו. בשלב מסוים, הוא המשטרה הכריזה על מור כ"יעד משנה". מדוע רך כ"יעד משנה"? לאגף המודיעין ולעומדים בראשו הפתרונים. אך, כמו המודל כולו, גם הניסיון של המשטרה לפגוע (בצורה לגיטימית כמובן) בארגון זה נכשל.
בשלב מסוים, הציג מפקד תחנת נהריה דאז ניסיון לרצוח שוטר באמצעות רימון רסס, כטעות בזיהוי. זאת בניגוד למידע המודיעיני שעמד לרשות המשטרה. אגב, בעקבות התבטאות אומללה זו קיבל השוטר מסרון, בו הובהר לו שאין מדובר בטעות...
לא צריך להתפלא, שבעקבות כישלונה הגדול של המשטרה, אותו רצו להסתיר, "התנפלה" בתקשורת כל צמרת המשטרה על ארבעת השוטרים, שהניחו נפצים דמויי מטענים ("התקן פירוטכני שעושה רעש" כדברי השופט שישב בדינם של השוטרים) על אדן חלון של חדר שאיש לא היה בו או מטען במכונית אשתו של מור, שכוון להתפוצץ בשעה שלא היה איש ברכב. והכל, כדי להטות את הביקורת מהמשטרה אל אותם שוטרים, שחששו לשלום בני משפחותיהם.
אז אל תתפלאו כלל, שדוח ועדת החקירה של המשטרה, בראשותו של ניצב פרנקו, לא מצא לנכון להטיל אחריות כלשהי גם אגף המודיעין. ואגף המודיעין הוא האחראי האמיתי לכישלון הגדול של משטרת ישראל הן בטיפול בארגון הפשיעה של מור והן בהגנה על השוטרים, הוא וניצב אילן פרנקו בראשו. כן, אותו אילן פרנקו שהוזכר לא לטובה בדוח ועדת זיילר, אך קודם מאז למפקד מחוז ירושלים ולסגן המפקח הכללי של המשטרה. מי שהיה צריך לעמוד לדין יחד עם השוטרים הוא לא אחר מאשר מי שכיהן אז כראש אגף המודיעין.
