על-גבי תווית המוצר אמורה להופיע רשימת הרכיבים לפי כמותם במוצר - מהגדול לקטן. רשימה זו נועדה לאפשר לצרכן להימנע ממזונות העלולים לגרום לו לבעיות בריאותיות או לאלרגיה. גם אם אתם בריאים לחלוטין, כדאי להציץ ברשימת רכיבי המוצר. כך תצליחו להימנע גם ממזונות שאינכם אוהבים.
הסדר היורד שבו מופיעים הרכיבים מגלה מהו המרכיב העיקרי במוצר והאם יש התאמה בין שם המוצר למרכיבים שיש בו. כך למשל, אם רוצים לקנות מיץ טבעי - כדאי לבדוק מהו הרכיב המופיע בראש הרשימה: האם זה מיץ הפרי או שמא מים? הרכיב שמופיע ראשון ברשימה הוא הרכיב העיקרי במוצר.
סימון תזונתי ל-100 גרם: - סיבים תזונתיים (גרם): 9.5.
סימון תזונתי אנשים רבים המחליטים לפצוח בדיאטה, קונים מוצרי מזון דלים בקלוריות. כדי לדעת כמה קלוריות מכיל כל מוצר. אחד הנתונים המרכזים שחייבים להופיע על האריזה הוא הסימון התזונתי: מידע מפורט המתייחס לערכים התזונתיים הנמצאים ב-100 גרם של מוצר.
בפועל מחייב החוק את היצרן לפרט רק חמישה נתונים: קלוריות (אנרגיה), חלבון, פחמימות, שומן ונתרן. כל שאר הרכיבים הם לשיקולו של היצרן שרשאי ליידע את הציבור בתכונות מיוחדות שיש במוצר שלו, כמו כמות סידן, סיבים או ויטמינים. מנגד, מעט שומן רווי או כולסטרול.
בדיקת קלוריות הסימון התזונתי מאפשר לנו לבדוק האם היצרן דיווח נכון את כמות הקלוריות שיש במוצר. על-ידי חישוב פשוט נוכל לדעת האם המידע מדויק או מוטעה: כל גרם פחמימות וחלבון מכיל ארבע קלוריות. לכן יש להכפיל בארבע את משקל הפחמימות והחלבון בגרמים (כפי שהוא מופיע בסימון התזונתי). כל גרם שומן מכיל תשע קלוריות, ולכן יש להכפיל בתשע את משקל השומן בגרמים. לאחר שהכפלנו את משקלם של הפחמימות, החלבון והשומן במספר הגרמים שמצוין על-גבי הסימון התזונתי, נחבר את המספרים והתוצאה הסופית שתתקבל היא כמות הקלוריות שבמוצר. חשוב לזכור: כמות הקלוריות שקיבלנו לפי החישוב הזה מתייחסת ל-100 גרם מוצר. על-מנת לחשב את כמות הקלוריות במוצר כולו - למשל בגביע יוגורט או גבינה - הכפילו את כמות הקלוריות במשקל המוצר המצוין על-גבי האריזה. במקרים שמדובר במוצר מזון המכיל מים - למשל, קופסת שימורים - יש להתייחס למשקל המוצר לאחר סינון, ולא למשקלו הכולל.
כמות הקלוריות המצוינת על-ידי היצרן לא מתאימה לתוצאה שחישבתם? סימן שהיצרן לא פרסם נתונים נכונים או שטעה בעצמו בחישוב.
לדוגמא: חטיף אנרגיה של אנרג'י: חטיף על בסיס דגנים עם דבש (20 גרם חטיף) - 471 קלוריות ל-100 גרם = 471 לחלק ל-5 = 94 קלוריות ליחידה.
בדיקת מלח מלח הוא למעשה הנתרן שבמזון. לציון כמות הנתרן על-גבי תווית המזון יש חשיבות בריאותית. הנתרן במזון הוא אחד הגורמים העלולים להעלות את לחץ הדם. לכן, כאשר הרופא ממליץ על דיאטה דלת מלח / דלת נתרן, המשמעות היא שיש לבדוק ולהפחית את כמות הנתרן במזון. מוצרי מזון משומרים יכילו בדרך-כלל, כמות גדולה יותר של נתרן - מפני שהנתרן - המלח, משמש כחומר משמר. גם סלטים ובשרים מעובדים (נקניקים, נקניקיות, המבורגר וקבב) מכילים כמות גדולה של נתרן. אל תסמכו על הטעם: מלפפונים במלח ומלפפונים בחומץ מכילים כמות דומה של נתרן, על-אף שמלפפונים בחומץ מלוחים פחות.
שיבושים בתווית המזון מוצרי מזון רבים מיובאים אלינו ממדינות אחרות. החוק מחייב את היבואן לתרגם בצורה מדויקת את תווית המזון לעברית, אך במקרים רבים התרגום אינו תואם את המקור ועלול לספק לצרכן מידע מוטעה על רכיבי המזון. במרבית המקרים הצרכן תלוי ביבואן כדי לדעת מהם רכיבי המזון. לכן, נסו לאתר את התווית המקורית ולוודא התאמה.
עיון בתווית המזון יכול "להציל" אותנו ממוצרי מזון שאינם רצויים לנו, ולאפשר לנו לדעת מתי המוצר מכיל בדיוק את מה שאנו רוצים וצריכים.
לדוגמא: לחם מקמח מלא. אם השם הראשון ברשימת רכיבי המזון הוא קמח לבן, ורק לאחר-מכן מופיע הקמח המלא (לפעמים אפילו כשם השלישי או הרביעי לאחר מים ורכיבים נוספים) - סימן שהמוצר איננו עשיר בקמח מלא כפי שהיצרן טוען.
היו ערניים ובדקו את המוצרים לפני שאתם רוכשים אותם. האם המוצר אכן עומד בדרישות שלכם או שמא הוא מכיל חומרים שאינם רצויים לכם.