מי שמקשר בין דיאטה לצום, ודאי תולה ביום כיפור תקווה רבה. במציאות, הצום לא רק שלא מוריד במשקל, אלא אף יכול לתרום לעליה במשקל.
אם מלווים את הצום בשתי ארוחות גדולות במיוחד בתחילתו ובסופו, אין ערך לעובדה שבמשך יממה לא אוכלים. שתי הארוחות יכולות בקלות להסתכם בכמות קלוריות הגדולה מהצריכה המומלצת לאדם בוגר.
אנשים שמנוסים בדיאטות יודעים שכדי לרדת במשקל צריך לאכול ואכילה מועטה מדי או צום, מכניסים את הגוף למצוקה, גורמים לו להתייעל, כלומר, הוא מנצל את הקלוריות בצורה הכי טובה וכך, הצום עלול להיגמר אפילו בעלייה במשקל.
כדי לעבור את יום כיפור בשלום, וותרו על רעיון הארוחה הגדולה ואיכלו לפני הצום דווקא ארוחה קטנה וקלה. חשוב לזכור, שארוחה גדולה מדי אינה מרגיעה לאורך זמן, אלא אפילו מעוררת רעב כעבור זמן קצר. מי שרוצים לאכול עכשיו הרבה, כי אחר-כך לא יאכלו, מוטב שיזכרו שאי-אפשר לאכול "על החשבון". חשוב גם לא לתבל את המאכלים בארוחה המפסקת בתבלינים חריפים או מלוחים מדי, כדי לא לסבול מצמא.
בתום הצום יש המסיימים בכוס תה עם עוגייה או בפרוסת עוגה, יש המסיימים בשתייה של משקה חריף ואחרים בפרוסת חלה טבולה בשמן זית. רצוי שגם הארוחה המסיימת את הצום תהיה קלה. אין צורך לעשות "השלמות" בגלל שלא אכלנו יממה שלמה.
מכיוון שיום כיפור עוסק בשאלת הסליחה, בואו ננצל את ההזדמנות ונסלח לעצמנו על כל הניסיונות שעשינו ולא צלחו, נסלח על כל ההחלטות שלא עמדנו בהן, על העוגות שאכלנו למרות שהחלטנו אפילו לא לטעום, על כך שנרשמנו לחדר הכושר וביקרנו אולי פעם אחת... כעס לא מקדם, סליחה, בהחלט כן.
יום כיפור עצמו הוא אולי הזדמנות טובה לערוך גם חשבון נפש. זה הזמן לבדוק את מידת המוטיבציה, לבדוק מדוע באמת אנחנו רוצים לרדת במשקל, מדוע זה חשוב לנו. לבדוק את מידת הנכונות שלנו, לקבוע מטרות ריאליות וכמובן לעמוד בהן אחר-כך.
