הליכוד וְצָעַקּנַיו בכנסת ובתקשורת הכפופה לביבי חזרו, מחו וצרחו כי בית המשפט העליון מסיג את גבולות הכנסת ומרחיב את סמכוייותיו שלו מול "נבחרי העם" שהם הכנסת (אוי לנו מנבחרים אלו, שחלקם הם בושה לעצמם ולבוחריהם, שלרוב כלל לא בחרו בהם אלא בראש רשימתם). בדרך הפתלתלה לשלטון יחיד דאג רה"מ ביבי לעקר ולסרס את הכנסת מכל סמכויותיה וכוחה. ח"כ אינו רשאי להפעיל את בינתו, שיקול דעתו ואת מצפונו אלא נדרש להצביע "במשמעת קואליציונית" לפי תכתיבי ביבי.
אין מדובר רק בנושאים מהותיים, כמו הצבעת אי-אמון בממשלה, או אישור תקציב המדינה אלא כמעט בכל נושא. לחברי הכנסת אין שיקול דעת אלא עליהם להצביע כמריונטות בנושאים שמעבירים אליהם הממשלה או העומד בראשה. חבל על המשכורות המנופחות שמשולמות לאותם חברי-כנסת. הרבה יותר זול היה להציב במקומם רובוטים או מריונטות. במקום שהכנסת תפקח על הממשלה הנה הממשלה מפקחת על הכנסת ובעיקר על הצבעות חברי הכנסת מהקואליציה.
כך הממשלה נטלה לעצמה בימים אלה את הסמכות להתקין תקנות שרק בדיעבד, אחרי הפעלתן, יובאו לאישור הכנסת. כך הוקמה גם הוועדה בנושא הקורונה, כאשר היה ברור לביבי ומלחכיו, ובראשם מיקי זוהר, כי על הוועדה הזו להעביר ולאשר כחותמת-גומי את החלטות רה"מ. כאשר הובאה ההחלטה לסגור שוב את חדרי הכושר (בהם כידוע היו רק 35 מקרי הדבקות בקורונה) ואת בריכות השחיה (לגביהן לא היה כל מידע שהוא), פעלה סו"ס ועדת הכנסת כפי המוטל עליה, שקלה את הנתונים והחליטה, דומני פה אחד, שלא לאשר סגירת עסקים אלו.
חיש יצא הקצף על יו"ר הוועדה ח"כ יפעת שאשא-ביטון, במקום למחוא לה כפיים על שסוף-סוף פעלה, עם חבריה לוועדה, כראוי לחברי כנסת הממלאים את תפקידם. האירוע הזה לא רק מוכיח את אזלת ידו של רה"מ ביבי, שפועל שוב ללא נתונים ובהחלטות פזיזות והרות אסון למשק, אלא חמור מזה: שוב הוכח שביבי וחבר מרעיו פועלים לריקון הכנסת מסמכויותיה בעוד צעד לדיקטטורה.
היו מדינות בהן עלה דיקטטור לשלטון רודני בכוח, כמו בספרד, שם מפקד הצבא במושבות ספרד באפריקה עלה עם חילו לספרד עצמה ותפס באלימות את השלטון. כך היה גם בסוריה עד שמפלגת הבעת הצליחה להתחזק ואיפשרה לאסד להחזיק בשלטון. כך גם עלה עבדול נאצר לשלטון במצרים במהפכת הקצינים בראשות הגנרל-הבובה נג'יב. במדינות אחרות שיחקו הרודנים העתידים תחילה את המשחק הַמְעֵין דמוקרטי, ובצד הקמת פלנגות צבאיות למחצה חדרו למערכות השלטון, ואז, כאשר הם תפסו את השליטה בפקידות הבכירה ובמשטרה, הם סילקו את מתנגדיהם בשלבים: השתלטות על העיתונות, החלשת מערכת השפיטה ופיטורי שופטים שלא שיתפו פעולה, השתלטות על המשטרה והצבא על-ידי סילוק ואף מאסר של הקצונה הבכירה והשלטת עושי דברם.
כך היה באיטליה ובגרמניה של שנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, וכך פעל ופועל היום ארדואן בטורקיה. ומה אצלנו? רה"מ פועל בלי הרף נגד צמרת המשטרה (ואינו ממנה מפכ"ל עד שימצא לבטח את איש אמונו), נגד הפרקליטות ובעיקר נגד היועץ המשפטי לממשלה שהעז להעמיד אותו, את ביבי, לדין (בעבירות הקלות ביחס, תוך נִיטְרוּל תמוה של הפרשות החמורות לכאורה בעניין הצוללות וספינות השטח), תקיפת העיתונות "השמאלנית" עם קידום העלובים בחברי הכנסת של מפלגתו לתפקידי שרים, סגנים, יו"ר הקואליציה וכדומה, ותוך חסימת כל ח"כ שגילה שמץ כושר מנהיגות, חוט שדרה שאינו קד לגברת או חשיבה עצמית (את גדעון סער כבר הזכרנו? וכה רבים לפניו). לביבי חינמון משלו, נאמניו מפעילים את ערוץ 20, והוא מפקיע לעצמו שעות שידור עיקריות שבהן אין לו שום דבר ממשי לומר לאומה. בתוך אפלה זו של דרדור ישראל לדיקטטורה נגהה לרגע יפעת. זה ניצוץ קט במאפליה וכבר הונפו הגרזינים והוצאו הפגיונות מִנְּדַּנָם. אבוי.
