טעות הייחוס הבסיסית

העבודה מהווה מרכיב משמעותי בזהות ובתחושת הערך שלנו (ולא בכדי, שהרי כ-75% מזמן הערות שלנו מתועל לשם). לכן קונפליקטים במערכות יחסים בעבודה, מסעירים ואף מדירים שינה מעינינו. אחד האתגרים הפסיכולוגיים הקשורים לנושא, נקרא "טעות הייחוס הבסיסית": הייחוס שאנו מעניקים להתנהגות. כאשר אנו שוגים (איחרנו לפגישה למשל וכו') אנו ערים לנסיבות שהביאו למצב, ונוטים לייחס אליהן את הכישלון. לעומת זאת, כשהזולת שוגה, אנו נוטים לקפוץ למסקנות, ולהאשימו. קל לנו לתייג התנהגות אופיינית, כאופי שלו (ובפרט ברושם הראשוני, קל וחומר בראיון עבודה). התנהגויות בולטות, כגון זו, אף צובעות את כל הרושם עליו, בבחינת "אפקט הילה": וניטה לשפוט אדם שאיחר, כמזלזל, או כחסר אחריות ובכך לחרוץ דינו. הסכנה בטעות הייחוס הבסיסית, היא שידנו קלה על ההדק, ביריית סימני קריאה, תוך איסוף מוטה של נתונים שיחזקו את המסקנות אליהן הגענו (ושלא יבלבלו אותנו עם עובדות אחרות). הדבר כרוך בתחושות שליליות, והתהליך מזין עצמו, ומעכיר את מערכות היחסים. זו גם אחת הסיבות להתפרקות רוב השותפויות, שכן בשל מגבלות הזיכרון והיכולת לתקשר בזמן אמת, אנשים חווים 100% מההשקעה שלהם בקשר, לעומת רק כ-50% מההשקעה של הזולת. בנוסף, בשל טעות הייחוס הבסיסית, כל "פישול" של הצד השני נשפט בחומרה, בעוד שכלפי "פישולים עצמיים" יש הבנה של הנסיבות. התוצאה של נוסחא זו היא תחושת חוסר הוגנות, פנקסנות ומכאן הדרך למטה ברורה. ובפרט בימי קורונה, של עבודה מרחוק - המרחק מקצין תופעות אלה של תפיסה לקויה של תרומת כל צד, מיקוד שליטה חיצוני, האשמות וניכור ביחסים. ועל כן מבחן המנהיגות - היום - יותר מתמיד.

אז מה עושים?

1. במערכות יחסים חדשות כגון ראיונות עבודה/דייטים - השכילו לקלוט לסביבתכם אנשים שטעות הייחוס הבסיסית פחות מאפיינת אותם. שמיטיבים לקחת אחריות אישית על הפספוסים, ושאינם מחמירים בשיפוט הזולת. יותר זורמים/"דנים לכף זכות". היום תקופה מיטבית לקליטת הון אנושי איכותי. למדו לזהות את האיכות החשובה מכולן - יחסי אנוש. שאלו מרואיין על מערכות יחסים שלו במצבי עימות וכיצד התמודד. שימו לב לפרשנויות שלו. קל וחומר לעולם הדייטים -קריטריון חשוב לחיי זוגיות טובים, בהם יש פחות אשמים ויותר שותפים לדרך. "אנשים טובים מוצאים באמצע הדרך", אומר ד"ר מרדלר, "אנשים מחויבים - הולכים איתך לאורך כל הדרך..." 2. במערכות יחסים קיימות - מכירים את מודל ששת השלבים בניהול פרויקט? 1. התלהבות 2. התפכחות 3. בהלה 4. חיפוש אשמים 5. הענשת החפים מפשע 6. שבח ותהילה למי שלא השתתף. אז אחרי שחייכנו, האתגר לעבור ממונולוג של סימני קריאה, לדיאלוג של סימני שאלה. בטרם הסקת מסקנות וחיפוש אשמים, שאלו שאלות ונסו להקשיב. בעימות, או עם התלהטות הרוחות, אמצו מודל רמזור ביחסים: - עצור - לא להגיב בלהט הרגע, בדרך ל"אברסט" - Have a rest. - חשוב - סוף מעשה במחשבה תחילה -שאלו את עצמכם 3 שאלות:

1. מה המטרה? וכיצד ארתום את שותפי לדרך, מנקודת המבט שלו:

2. האם אני עסוק בתחושת הערך שלי או בערכים המשותפים?

3. האם אני עסוק בהימנעות מסיכון, או במיקסום האפשרות לסיכוי? - זכות קדימה - לאפשר לזולת להרגיש מורגש ולהיות משמעותי. לדעת פחות ולהתעניין יותר. כאשר היחסים קודמים למשימה, ניתן לצלוח אותה ביחד. 3. למיטיבי הלכת - קידום בריאות: אל תחכו לרגע של אכזבה. סגלו מנגנונים קבועים של שיחות משוב הדדי ותיאום ציפיות. כשקולטים חבר צוות חדש, שבו עמו כבר בתום היום הראשון והתעניינו, לגבי התאקלמותו. ובתום השבוע הראשון - העניקו לו משוב לתיאום ציפיות. אל תטעו, במחשבה לאפשר לו להתאקלם, ותטעו בחוסר פידבק. מוזמנים לאתר פ.ד.ה, לארגז כלים מותאם של שגרות תקשורת, משוב ומדידת ביצועים מרחוק, וצמצום פערים. גם במערכות יחסים בבית, למשל בקשר עם ההורים, זה הזמן לשאול מה נכון להם בתקופה כה מורכבת זו. אל תניחו הנחות או תתפשרו על החלק המשימתי. אפשרו שיח על הקשיים והתחושות, כי הכי קשה היא הבדידות. בזוגיות, תיאום הציפיות שחיבר אתכם לפני שנים, מצריך רענון. בילוי עדיף מיציאה למופע (ובימינו גם יותר בטוח), הוא המופע של חיינו. מנפו את טו באב הקרוב לשיחה אינטימית על - מה כיף לנו ומה עוד היינו מאחלים ל"ביחד" שלנו בשנה הקרובה... (ובהמשך המלצה לערוך שיח זה לפחות אחת לשנה, משל ביום הנישואין). 4. ה"מתכון" לפי ד"ר אבי מרדלר, להעצמת הילדים כך שיפתחו כישורי חיים חשובים אלה, של מיקוד שליטה פנימי - ילדים מפונקים, הם ילדים שערים לזכויותיהם ולחובותיך. הרגלנו אותם להסתכל על מערכות היחסים ממקום של "ספק-צרכן", שם מתפתח תסכול נוכח "דילווור" לא מדויק שלנו אליהם. הרעיון ביחסים, הוא לסגל גישה שונה, שמהותה מיקוד שליטה פנימי: איך אני מתייעל כשהשני מפשל. במגרש החיים, סגלו מנטאליות של ספורטאי, שלומד וצומח מאתגרים. הסתכלות על מערכת היחסים כמו מכון כושר, המאפשר לי למנף את הפער בין רצוי למצוי, להזדמנות של התפתחות ושיפור יכולות שלי, במקום לבוא בטענות לזולת. אז הקושי הופך לאתגר ומנוע צמיחה, במקום אכזבה. כדי לשנות את הפרדיגמה ממנה פועלים ילדינו: - "היה אתה השינוי" - שינוי שמתחיל מאיתנו, מהווה מודל לחיקוי. שניים במחיר אחד, כי משפר אותנו בכלל מערכות היחסים שלנו וגם מעניק מנטורינג ראוי לילדנו. בבחינה זו - הורה רגיל מחנך את ילדו, הורה יוצא דופן (שראוי לתוצאות יוצאות דופן) - מאתגר את עצמו. - תקשור השינוי - שוחחו עם הילדים על הרעיון של שינוי הפרדיגמה. הביאו את עצמכם כדוגמה, בהתמודדות אישית שלכם, ובקשו פידבק - כיצד אתם יכולים להשתפר. רק לאחר הדגמה של המודל עליכם, וקבלת עצה מילדיכם בנושא, הילדים יוכלו לערוך את ההמשלה גם על עצמם, ובהמשך אף לקבל הכוונה שלכם, ממקום פחות מתגונן, בהתמודדויות שלהם. - נחישות ורגישות (חוסך שבטו) - מחקרים מראים שמי שמכוון גבוה, ולא עושה "הקלות" לילדיו, מאפשר להם להאמין בעצמם (כי אתם מאמינים בהם) ולהגיע להישגים גבוהים. אז גם אם נתקלתם בהתגוננות, אל תתייאשו. הביעו אמונכם בילד וביכולתו לשינוי, אם ירצה בכך. תנו לגיטימציה שגם מותר לו לבחור להיות "צודק", ושבכל רגע שיבחר להיות "חכם" האופציה לראשותו, והעניקו לו זמן. 5. טיפוח צוות עם מיקוד שליטה פנימי - גם כאן, אין תחליף למנהיגות. לא בכדי המילה - א-ח-ר-י-ו-ת - מתחילה מהאות א' - אני כמודל לשינוי. ממשיכה לרצף - אח - האחריות שלי כלפי המעגל הקרוב, דאגה וגיבוי לצוות שלי והעצמתם ורק אז דאגה ל-אחר - המחלקות האחרות בארגון והלקוחות. אדם שפועל לפי התעדוף הזה הופך למנהיג שיכול לקרוא: אחרי! ושימו לב שמילה זו מתחילה ב-א' ומסתיימת ב-ת'. אדם הנוהג במיקוד שליטה פנימי לוקח אחריות מלאה, ולא מאציל סמכויות בנושא... כלומר לא מצפה לישועה מהשותף שלו (ובזוגיות מבן/ בת הזוג), אלה מהווה מודל לשינוי וההתנהלות שהוא רוצה לראות. לדוגמה מאור זלוצבר, יזם ומנכ"ל עמותת מתייעלים, שמהותה הנגשת ידע וכלים פיננסיים לקהילה, העניק לאחרונה, מלגת קיום למתנדביו שאיבדו עבודתם. מנכ"ל אחר, החליט לחלק את הפיצוי על החזרת עובדים מחל"ת, בקרב הצוותים המצטיינים בתקופת הקורונה ולעובדים אחרים שעדיין נבצר מהם לחזור (לאור כך שהעסק הרוויח גם השנה). קופה נוספת הוא מייעד לטובת ערבות הדדית, של תמיכה בעצמאים שנפגעו. אין ספק שמנהיגי ארגונים שינקטו יוזמות דומות, של מעורבות חברתית, יהוו השראה לעובדי הארגון, יחזקו השייכות הארגונית וגאוות היחידה של הצוותים, ומי יתן ויעוררו השראה גם לעסקים ופרטים נוספים - כי כל עזרה קטנה (טלפון להורים, עידוד לשכן, פרגון לבני הזוג, רכישה מהמכולת השכונתית) מצטברת לעזרה גדולה, ומשק חזק טוב לכולנו.