ב"עמוד השדרה הנפשי" של כל אחד מאיתנו, יש "חוליה חלשה": סוג של סדק נפשי, שנובע מחוויות חיים ראשוניות, ההופך למעין "כפתור ההפעלה" של ההזדמנויות והאיומים בחיינו. הוא מעצב את הייחודיות, היופי והרגישות שבכל אדם, ומזמן אלינו אנשים טובים, לבצע עמם תיקון וצמיחה נפשית. אולם, סדק זה, רגיש גם להשפעות פחות מיטביות בחיים. בדומה ליתרונות והסיכונים שבתהליך ההתאהבות - אותו הפתח שיכול להעשיר את עולמנו, עלול גם למוטטו. בשגרה, הוא משפיע על קבלת ההחלטות כגון בחירת מקצוע, כסוג של הימנעות ממגע עם אנשים, או להפך - מינוף הרגישות למוטיבציה לתיקון (טיפול/אומנות/הוראה/ שמירה על ביטחונם של אחרים) ועד בחירת השותפים לדרך - "בוס"/בן זוג, שבסגנונו הסמכותי, יהווה תיקון או שחזור של חוויית העבר. היופי בהבנת הנושא הוא שכגודל הסיכון, כך גודל הרווח, הצפון לאלו שלא חוסמים את ליבם ומשקיעים בפיתוח ה"טלנט" הכי חשוב בחייהם - הם עצמם.
אותו כפתור הפעלה, מחד עשוי להובילנו להצלחה, בפיתוח כישורי מנהיגות, או התמסרות לתחום שנוגע לליבנו, והופך אותנו לאנשים הייחודיים שאנו. מאידך עלול להתהפך עלינו כחרב פיפיות, כאשר העבר חוזר להכות בנו (בדמות פיגוע הקורונה, או אירוע שלילי אחר), בנסיבות חיים ש"מתלבשות" על אותו מוטיב של רגישות נפשית, המוכר לנו מהילדות. במצבים אלו, כשנלחץ הכפתור לסדק הנפשי, עוצמת הפגיעה גדולה מהאירוע העכשווי (לעיתים גם באופן בלתי מודע). אנו עלולים למצוא עצמנו "מתקפלים" לתוך כאבי העבר, לחשיבה הישרדותית, ונפרדים בעל כורחנו, מהחוסן והיכולות שסיגלנו לעצמנו לאורך החיים, כעלה כותרת אחר עלה כותרת, שנושר ומותיר אותנו חשופים.
אם אתם או מי מהצוות/המשפחה שלכם חווה נסיגה/פגיעות, להלן שלושה שלבים למינוף מצב של שינוי שלילי כפוי (בבחינת "shit happens"), לצליחת המצב, מחוזקים ביחד. 1. Point of view: נסו להסתכל על עצמכם מחוץ לסיטואציה, וחשבו מה הייתם מייעצים לחבר - מבחוץ. יכולת הפרספקטיבה וההתבוננות על המצב, כסוג של שיעור ולמידה בחיים, מאפשרת עוצמה ותחושת ערך שאינה כבולה רגשית, ומאפשרת קבלת החלטות רציונאליות במצב אמוציונאלי.
בצוותים תהליכי למידה חכמים, ניתוח הצלחות וכישלונות - ממקום מעצים שיש בו אמונה ביכולתך לשפר - בכוחו לשמר גאוות יחידה ותחושת יכולת, גם בתקופות בהן מאתגר יותר ליצר הצלחה.
2. Reach out: כשהמציאות תוקפת, אנו עלולים לספוג לתוכנו את העצב ולהתכנס, או להגיב בתוקפנות חזרה. כעס הוא חלופה בריאה יותר מעצב, שכן הוא מפנה את התוקפנות החוצה, אך שניהם פוגעים ביכולתנו הקוגניטיבית, להיחלץ מהמצב בעצמנו, ובמקביל מבודדים אותנו מהסביבה, ובכך מסלימים את הפגיעה, ואף עלולים לגרום לנזקים נוספים. אנשים בעלי חוסן נפשי, פועלים כנגד הנטייה להסתגרות, ומושיטים יד לזולת, שימשו אותם מתוך הביצה התובענית, של המרמרה הנפשית.
בארגונים כאן המנהיג נכנס לפעולה, באמונה ועידוד הצוותים שמתחילים לפקפק בעצמם ובהוכחת הערך של שייכות למשהו שגדול ממך לבדך.
3. Second opinion: - לא תמיד הדמות הראשונית, שנושיט לה יד, תהיה מיטיבה עבורנו. אנו מכירים את המושג "נשמה טובה" - אדם במסווה של חבר. גם כשמדובר באנשי מקצוע, ששמם הולך לפניהם, לעיתים אין בכוחם למשות אותנו החוצה, והם אף עלולים להרע את מצבנו. כשאנו חסרי אונים וחשים אובדן שליטה, ניטה להיאחז בתובנות של "בר סמכא" לגבי הסערה הנפשית המתחוללת בנו ולהתמסר, בלי לשים לב אם הוא מיטיב עמנו. לעיתים הפרוגנוזה לא תיקח בחשבון את הייחודיות של החוסן הנפשי שלנו, אלא את ה-scenario worst המאפיין את התופעה המחקרית.
בדומה לחיפוש
הלא מומלץ של מענה בגוגל, לסימפטומים שאתה חש. כפרפר שנמשך אל האש - מקבל נחמה לרגע בהארה, בהכרה, בתיאור מצבנו העגום - אנו עלולים להימשך אל הסמכות, בכהות חושים שלא מאפשרת להריח את העור החרוך, מהחום השורף, של הפגישות עמו. מה שעוד מסמא את חושינו זו הנבואה שמגשימה את עצמה, שכן פרוגנוזה שלילית אכן עלולה להוביל להתדרדרות, כפי שהוא צפה, ובכך רק לחזק את כוחו עלינו. בין אם מדובר במומחה מסוג שקר כלשהו, או מומחה של ממש, שאלו עצמכם: האם הוא פסימי כפרויד, שראה בנו סוג של מטוטלת המגיבה לאירועי החיים וביכולתנו רק לרכך את המכות? או שהוא אופטימי ומיטבי עבורנו? כמו אדלר תלמידו של פרויד שעלה על רבו, באמונתו ביכולתנו לרפא את צלקות העבר, או לכל הפחות, להפסיק להיות עבד נרצע שלהן, כפי שניתן בתהליכי אימון ממוקדים, כגון אלו שאנו מספקים ב-פ.ד.ה.
אדלר האמין בהנגשת הפסיכולוגיה לאחד האדם, ככלי ישים ושימושי, מתוך הבנה שאין אף מומחה, שיכול לדעת טוב מכם - מה טוב עבורכם. יציאה ממשבר זה לא משהו שמישהו יכול לעשות לנו (מפתה ככל שזה ישמע), אלא רק לפלס את הדרך ביחד עמנו.
המפתח הוא במבחן התוצאה. בשאלת השאלות - האם זו אכן עזרה שעוזרת לנו? לכן אם הדמות לה הושטתם יד בעת צרה, קצרה מלהושיע, גם לאחר הסבת תשומת ליבה, למצבכם התקוע או המתדרדר, הושיטו היד השנייה לאדם נוסף, שאינו כבול בחשיבה הפסימית, ועשוי להיות משב רוח מרענן למציאת החלופה, שבכוחה לסייע.
בארגונים, מנהלי HR תמיד שמחים לראות, טלנט שפתאום מצליח, תחת ניהול חדש, בדינאמיקה שמאפשרת לו לממש את יכולותיו.
מסכמת, אילת פדה: ההגדרה, מהיפות בעיני,
ל-כוח האהבה - "לאפשר לזולת להיות משמעותי עבורי". פיגוע הקורונה יכול להפוך להזדמנות לאינטימיות, קרבה ואף סוג של תיקון נפשי. עשו זאת בעיניים פקוחות לעבר המטרה ועם האדם הנכון, לקדם עמו רווח זה.
בארגונים זו ההזדמנות למבחן המנהיגות - ודאו שלמנהלים שלכם, יש את הכלים והגישה הנכונה לניווט הצוותים לצליחת המשבר.
"מעולם לא היה צריך אדם דבר, אלה את עיני הרואות את שלמותו מתוך הסדק" (דור אלה גבע).
