נתניהו, רדוף רוחות גבירתו שבבלפור, ובנו יאיר ורדוף רוחותיו האישיות, נשא נאום תקיף ורווי שנאה כנגד עוזרו ובן-בריתו לשעבר, וספק יריבו כיום, ח"כ נפתלי בנט.
לא שבנט לא היה ראוי (בקטנה, ביחס לנואם) לעיקר התקפתו של נתניהו - תאוות שלטון, הפרת הבטחות או התחייבויות, שקרים ונטישת שותפים אינם זרים לבנט, אולם טרם ראינו דוגמה כה בולטת לאדם הסובל מפרנויה, מגלומניה, אגואיזם, כזבנות ונרקיסיזם קיצוניים, כמו נתניהו, המייחס את תכונותיו אלו, אחת לאחת, לאדם אחר. הפחד מאובדן שליטתו במדינה, ומפחד חרב המשפט המתהפכת מעל ראשו העבירו את ביבי על דעתו והניעוהו זה מכבר לחצות כל קו אדום אליו הגיע.
השלטון המתמשך של נתניהו, כמו ברודנות או במלכות ללא גבולות זמן וללא ביקורת, שנוצל להרס מוסדות המדינה, לרבות שיתוק המדינה באי-העברת תקציב ואי-מינוי שרים ובכירים, ובעיקר לריסוק שלטון החוק כמו בתקיפת המשטרה, הפרקליטות ולאחרונה גם בתי המשפט; לאיפוס מערכת הביקורת במינוי מבקר מדינה חסר שיניים ולהקפאת הכנסת בידי יו"ר עושה דברו; לרדיפת בצע תוך חליבת משאבי המדינה לכיסו האישי, לקבלת מתנות ונדבות אדירות מטייקונים שחיפשו את קרבתו וקרבת רעייתו הצייקנית כמוהו, מתנות שניתנו לו מחמת כהונתו כראש ממשלה; תוך יללה אינסופית מפיו מ"הגברת" וממיקי שלוחו לטלוויזיה ולכנסת על דלות משכורתו, על החזרי מס שלדבריו מגיעים לו ואשר לדרישתו קדמו בוועדת הכספים בכנסת לכל דיון בתקציב המדינה; תוך מדיניות של הרס היחסים עם המדינות השכנות ירדן ומצרים (פרט לנושא הצוללות לארץ היאור), והיחסים הַכֹּה חיוניים עם ארה"ב, לטובת התפארות ב"הסכמי-שלום" דמיוניים עם מדינות שֶׁעַמָּן לא היו מעולם יחסי מלחמה בכדי להצטייר כמגן העם והמדינה.
כפי שנכתב לעיל אכן נפתלי בנט סובל ממחשבות גדלות ותאוות שלטון, מאי-נאמנות לבוחריו בעבר ובהווה ולהתחייבויותיו הפוליטיות, אך תכונותיו השליליות של בנט הן כאיין וכאפס מול אלו של ביבי, באותם תחומים. על כך נאמר "טול קורה מבין עיניך". ביבי "שכח" שהוא עצמו "קנה" את אותו בנט במינויו לשר ביטחון ולפני שנים העסיק אצלו את בנט ואת שותפתו איילת שקד, עד שרעייתו כפתה עליו לסלקם.
מצד אחד ביבי משמיץ ומעליב עתה את בנט תוך פגיעות נלוזות באביו וברעייתו, ומצד שני הוא מצפה להצטרפות בנט להקמת "ממשלת ימין". רק אדם שֶׁטָחוּ עיניו מלראות את המציאות, שמצפונו כבה זה מכבר ואינו משתחרר מפחדיו עשוי לנאום נאום כפי שנאם באספת עיתונאים באותו ערב. אוי!
לְמָה הסיפור דומה? משל לארי כלוא בסוגר שהכניסו לו לארוחתו פגר של סוס. מיד טרף הארי את "חלק הארי", עד שמכל הפגר נותרו פרסות ובדל זנב. אז הבחין הארי בעכבר שנגס מעט בבדל הזנב ומיד נזעק בשאגה אדירה: "העכברון זלל לי את הסוס"! מה לעשות? לעתים גם אריות חולים. לא לכל מחלותיהם יש מזור.
