שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק [דברים טז, יח] המצווה למנות שופטים ושוטרים מופיעה במקרא במספר מקומות. ראשוני השוטרים היו מבני שבט לוי אשר תפקידו היה מאז ומעולם לשרת בקודש ולהושיט יד לעם, מהקפדה על ביצוע הדין ואכיפתו ועד להחזקת ערי מקלט אליהן יָכוֹל היה אדם שהרג בשוגג אדם אחר להמלט ולזכות בהגנה מפני גּוֹאָלֵי דמו של ההרוג. כיום שוטר הוא אדם שתפקידו, או עבודתו, היא להגן על הציבור ולוודא את שמירת החוק ואכיפתו, לרבות שימוש באמצעים חוקיים ככל הדרוש להשגת מטרות אלה.
אולם השוטר אינו עובד מדינה "רגיל", הוא, ממש כחייל, נתון במסגרת פיקודית, עליו לבצע פקודות, וסטיה מהן עלולה להעמידו אם לדין פלילי ככל אזרח, ואם לדין משמעתי. בביצוע פקודה שיקול דעתו, ביטוי השקפתו או כניעה לצו מצפונו מוגבלים ביותר בהשוואה לאזרח או עובד אחר. כך למשל אם עליו לפנות מתיישבים מביתם, גם אם לבו בַּל עִמָּם, הוא חונק דמעותיו וממלא אחר הפקודה.
לשוטר אין ארגון מקצועי, כמו ההסתדרות, או ועד עובדים. אין לו זכות להפגין או לשבות לשם הטבת שכרו ותנאי עבודתו. שוטר נקרא לשרת בכל מקום בו הוא נדרש, גם הרחק מביתו, משפחתו וילדיו. בַּסַּעַר וּבַשָּׁרָב, בלילה וביום, בַּחוֹל ובמועד. עליו לבצע משימה גם בסיכון גופו או אפילו בסיכון נפשו. הייתי מְסַוֵּוג את חובתו בין חובת החייל בקרב לבין חובת לוחם-אש (כבאי) בלחימתו באש.
בישראל, ככל הידוע לי, בשונה ממשטרות זרות כמו למשל משטרות ניו-יורק ושיקגו, שוטר אינו זכאי לתשלום עבור שעות נוספות שעליו לשרת, ולא לתוספת תשלום לשעות שבת וחג.
תפקיד השוטר הוא תכופות תפקיד כפוי טובה. אם עליו לעצור אדם המתנגד בְּכֹחַ למעצרו, לפנות אזרחים ממקום אסון, לסייע למוציא לפועל לעקל רכוש או לְפַנּוֹת דירה בצו בית משפט הרי תכופות השוטר מותקף בקללות ואף בפגיעות גופניות, או מבזות, כמו עת שמשליכים עליו זבל וחיתולים צוֹאִים, כנהוג [אבוי!] בְּאֵי-אלו שכונות בירושלים ובבית-שמש. השוטר לעתים סופג קללות וכינויים קשים כמו "נאצי" או ביטויים המבזים את אִמּוֹ יולדתו. על השוטר לגלות איפוק מירבי גם כלפי מְבַזַּיו. לגלות איפוק כלפי מפגינים, גם כאשר לעתים הם מפירים חוק ופועלים באלימות לנגד עיניו.
ויש לזכור: על-פי רוב השוטר חמוש בנשק חם, וגם בנשק קר או באמצעים לפיזור הפגנות. תמיד עומד בפניו הפיתוי, בשעת לחץ או סכנה קרובה, לשלוף את נשקו אם להתראה ואם לירי באוויר. אך אוי לו לשוטר אם השתמש בנשקו, אפילו בנסיבות המצדיקות זאת אובייקטיבית, אפילו אם הוא קצין ותיק ואחראי שירה אל הקרקע להגנתו העצמית והגנה על אשתו וילדיו מול מתפרע מגודל החמוש בסכין, מלווה בקהל תוקפני ומתפרע המאיים על פגיעה בגופו ובנפשו או פגיעה בבני ביתו. מיד השוטר מועמד לחקירת מח"ש, שאינו בדיוק טריבונל נקי מלחצים והשפעות של פוליטיקאים ואנשי תקשורת. השוטר מיד מושעה מעבודתו, עליו למסור את נשקו והוא זוכה רק למחצית משכורתו עד תום הבירור או החקירה, שתכופות מתמהמהים חודשים ושנים וּמְלוּבּים בתקשורת ועל-ידי אינטרסנטים שונים המנסים לרכוש על גבו פרסום ותהילה. בהעדר טייקון שיתמוך בו הנה בדרך כלל על השוטר גם לממן מכיסו את הגנתו ואת שירותיו של סניגור.
סיכון ממשי לעתים שוטר או קצין נקלע לממש קרב, כמו בעת מרד מול מתפרעים משולהבים החמושים בכלי נשק רצחניים כמו מצ'טות, קלשונים, חרבות, סכינים וחלקם גם מזוין בנשק חם, הקוראים "אטבח אל..." בהסתערותם לטבוח בקהל אחר. סיכוי סביר הוא שלאחר שמילא את תפקידו והציל נפשות רבות תוך סיכון נפשו ונפש פיקודיו יועמד לדין, שופט קר מזג שמעולם לא עמד בפני מתפרעים או מורדים משולהבים שאחזו בנשק ועלו על שכניהם כדי להרוג, לשרוף ולבזוז, ימליץ על פיטוריו וְיְבַזֵּהוּ קְבַל עם ועולם. בישראל זהו חלק מ"הסיכון המקצועי". כל זה במקום להעניק לאותו מפקד ציון לשבח על שהציל נפשות רבות מסיכון ממשי.
יש מגזרים בישראל הרואים בשוטר אויב. אם קיים קרב בין שתי משפחות אויבות במגזרים מסוימים, או בין כנופיות עבריינים, הנה עם הופעת המשטרה שני הצדדים כאחד מפנים את האש אל השוטרים. מדוע? אכן שאלה טובה.
גם במגזרים אחרים יש המחנכים לראות בשוטר אויב. כאילו השוטר אינו נברא בצלם כמוהם ממש. בהפגנות רבות חרדים מחללים שבת כדי לפגוע בשוטרים בשם אותה שבת קודש. אותם חרדים מתעלמים מכך שמרבית השוטרים הם יהודים כמוהם, אשר בשל אותם מתפרעים נאלצים לחלל שבת אחר שבת. יש באותם קהלים המשחיתים רכוש ואף מאיימים באלימות על שלום השוטרים, תוך עבירה על חלק גדול מתרי"ג מצוות ולעתים גם על מצוות שבעשרת הדברות, החל מ"לא תישא...", "לא תענה..." ולעתים עד "לא תרצח".
שם שוכחים כי השוטרים הם המגינים עליהם מול מחבלים ומפגעים, גם בדרכם לכותל, מחלצים אותם מידי פרחחים בעיר ומתעיות במדבריות ובמצוקים, מסייעים להם בכל הנחוץ, אפילו בהסעת יולדת לבית-חולים.
אולם בהפגנה, כבהמה משולהבת השועטת בעדר, הכל נשכח. משליכים על השוטרים מכל הבא ליד, כולל חיתולים צואים ובקבוקים שבורים שהוכנו מבעוד מועד. לאחר מכן שלוחיהם בעירייה, בכנסת ובעיתונות תוקפים את השוטרים על שהגיבו או התגוננו. כאילו השוטרים אינם זכאים ככל אזרח לצאת לעבודתם ולשוב ממנה שלמים בגופם וללא פגיעה בכבודם. פתע פתאום אותם צעירים בריאים המשתמטים משירות צבאי מגלים רוח לחימה שלא הייתה מביישת את סיירת גולני.
לנהוג בכבוד כן, לא תמיד השוטרים מתאפקים די מול עולביהם. מה לעשות וגם השוטר הוא בשר ודם אשר אם פוצעים אותו באבן או בקבוק דמו שותת. קשה לו ללטף מפגין שכינהו זה עתה "נאצי" או חילל את כבוד אמו. נסו נא לחשוב כיצד היה מגיב לכך שוטר או שריף בארה"ב. כלום אנו מצפים ששוטר תנועה יִגַּשׁ לבקש רשיונות מנהג כאשר אקדחו השלוף מכוון אל ראשו ושוטר נוסף מאבטח את חברו מהצד כמו בחלקים מארה"ב או בצפון טורקיה? מה לעשות ושוטרים כמו השוטר אזולאי יש רק בסרטים ישנים [בחדשים השוטרים כבר נראים אחרת].
השוטר הוא המייצג את המדינה בתפקידים קשים להגנת האזרח וגם מול האזרח. במידה רבה בעתים מזומנות פניו הם פָּנֶיהָ של המדינה. הדבר מחייב אותו מאד, אך גם מחייב את הציבור לנהוג כלפיו בכבוד, ואם צריך, וצריך! - גם בשיתוף פעולה. ועל המדינה להפנות למשטרה תקציבים ראויים וכוח אדם מתאים.
לא ייתכן מצב בו מנהיג תוקף את המשטרה ואת המפכ"ל, אוֹשִׁיַת ביטחון מוכרת ובכירה, מְבַזֶּה מפכ"ל שהוא עצמו מינה; נמנע למעלה משנתיים מלמנות מפכ"ל אחר ומלהבטיח את כשירותם המלאה של המשטרות הכחולה והירוקה כאחת. כי בעת צרה, כמו בעת מלחמה בחוץ או התקוממות בפנים [או שתיהן יחדיו כפי שראינו חלקית בימים אלה, של מהומות דמים, שריפת בתי-כנסת וניסיונות לינץ'] אין תחליף לכח חיוני וחשוב זה.
עד כאן.
מֵעֵבֶר לאמור עד הֵנָּה אני מתכבד לחזור על שתי הצעות צנועות שהצעתי זה מכבר:
א. לשנות את שמו של חֵיל משמר הגבול ממג"ב ל"משגב", וְלוּ מטעמי כבוד;
ב. להעניק דרגת רנ"צ במילואים למ"מ המפכ"ל ששירת כמפכ"ל שנתיים ויותר ללא הדרגה המתאימה וללא השכר הראוי. זהו חוב קטן של המדינה שראוי לפורעו.
