על קמצנותו של המיליונר בנימין [ביבי] נתניהו כבר נכתבו פרשות ארוכות. המחלוקת היא רק מי צייקן [כִּילַי] גדול יותר: ביבי או רעייתו שרה, שכבר נכתב על הוראתה לביבי ליטול בחזרה מבנט ושקד שעבדו אצלו, בשכר סמלי של אלף או אלפיים שקל לחודש את "המשכורות" שהוא שילם; פרשת פדיון הבקבוקים בבלפור; על פרשות השמפניה והתכשיטים המוזמנים מטייקונים חובבי קרבתו; ועל השיפוצים על חשבון המדינה של ביתם הפרטי בקיסריה, כולל אותן פרשות מוזרות של רהיטי הגן ושל אריזת פריטים של המדינה לכאורה שנארזו לקראת הפינוי הקודם של בלפור ונתגלו עקב פרשת התשלום למוביל עֲמֶדִּי.
עתה עשתה הפרקליטות מחווה והודיעה שלא תתבע מִשָּׂרָה את הפרש עלות הארוחות שהזמינה על ישבון המדינה, מעבר לסכום שפסק בית המשפט לחובתה בהליך הפלילי. כמובן שביבי לא היה מעורב בהזמנת הארוחות ["חמגשיות" בלשונו הציורית] ואכילתן. על כוסו של נתניהו קשה לדעת. ארגזים עם בקבוקי שמפניה וְרוּדָּה נשלחו לכאורה בידי טייקונים, לטענת הפרקליטות, למבצר בלפור, אך ביבי לא ידע מזה ובוודאי לא חָבַר לרעייתו בִּשְׁתִיַתָּם. הוא חמק מזה, כוסו היא מה שקרוי "כוס ישועות". ניחא.
על כעסו של ביבי, אדם קר ומחושב בדרך כלל, נוכחנו בעבר בפרשת "הקלטת הלוהטת" שהוא האמין שהיא קיימת. אז התפרץ בחמת זעם נגד ח"כ והשר דוד לוי, בו חשד שבידו הקלטת שכלל לא היתה. עתה בימים אלו כאשר כס ראש הממשלה נשמט מתחתיו ביבי שב והתפרץ והתנפל אישית על נפתלי בנט [שוב נפתלי? שֵׁם מסוכן להזכירו בבלפור], ומייחס לו את כל חסרונותיו שלו, של ביבי עצמו, ומוכיח מחדש בלשון נחרצת ומשולחת, את נכונותו של הכלל העתיק "כל הפוסל במומו פוסל".
אומנם בדרך כלל ביבי מחושב וזהיר, ומעדיף לשסות ביריביו, האמיתיים או פרי דמיונו, את חבר חַנֵּפַיו. לא הוא הפיץ את תמונתו של יצחק רבין ז"ל במדי קצין ס.ס., או כאשר כָּפִיָּה לראשו. לא הוא עשה כן לבנט. לא הוא הוציא "פּוּלְסָא דְּנוּרָא" על רבין [ולהוותנו כבר היה שוטה כלשהו שעשה כן לבנט, כפי שהזהרנו שעלול לקרות רק לפני ימים ספורים]. הפעם לא הסתפק בִּכְתָּבְלָבֵי ישראל היום וערוץ 20 בטלוויזיה, וּמְלַחֲכֵי פִּנְכַתּוֹ מיקי זוהר [השואף לשלושת הַכָּ'פִים: כסף, כח, כבוד], דוד ביתן ודוד אמסלם ויתר הַכְּרוּכִיוֹת המצווחות סביבם.
הפעם עשו מלאכה בזויה זו עבורו שלושת צדיקי הַטְּרִיּוֹ, שרחצו כבר את ידיהם המגואלות בעקבות אסון הר מירון ועודם מתנגדים לחקירתו: דרעי, לִיצְמָן וגפני. אלו חוששים שיורחקו מעטיניו השופעים של אוצר המדינה ממנו ינקו בשפע בתריסר שנות ביבי. כן, גם סמוטריץ' שחרר את לשונו.
עד כאן עסקנו בכיס, בכוס ובכעס, אך מה אלו לעומת המבחן הרביעי המיוחד שלא הוזכר בגמרא: מבחן הַכִּסֵּא. אכן הַדְּבֵקוּת בַּכִּסֵּא מוכרת מימי קדם. כבר כאשר פרעה מוסר את השלטון במצרים ליוסף, ואומר [בראשית מ"א מ]: "אתה תהיה על ביתי ועל פיך יישק כל-עמי, רק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָ". פרעה משמר את כסאו, שהוא סמל השליט העליון וסמל כבודו.
בברכות ההפטרה מצאנו, ביחס לְדָוִד המלך: "עַל כִּסְאוֹ לֹא יֵשֵׁב זָר ולא ינחלו אחרים את כבודו" [וחסידי בּרָאסְלָב פיתחו תורה שלמה סביב פסוק זה ולא מינו אדמו"ר לקהילתם אחרי רבי נחמן]. הנה עתה ביבי מנהל מלחמת חורמה בהגנה על כסאו ואין קווים אדומים שאסור לחצותם במלחמה זו.
ביבי הגביר את מסע השמצותיו והסתתו כלפי היריב התורן - גנץ, לפיד, סער ולאחרונה בנט. כאשר הורה במפורש "הכנסו בהם", לא נשמע שמדובר כְּהִתַּמּמוּתּוֹ ב"כניסה" במילים בלבד אלא ממש בכח. כבר אינו אלימות בשטח. במקום "פלוגות הפועל" האלימות של ראשית שנות המדינה עתה לימין אנשי אגרוף.
כאשר ביבי נוכח כי אובדן השלטון קרוב, אחרי שלא הצליח "לצוד עריקים" [ביטוי מכובס לעידוד הכלנתריזם] הבין שאפילו אם ישמור לעצמו, כח"כ וכמנהיג הליכוד, את כוחו אך יְפַנֶּה את כסאו [עם או בלי בלפור] למנהיג אחר מתוך הליכוד, יפסיד את כוחו, כי אותו איש ליכוד עלול להצליח ולא להשיב את הכסא לביבי.
על כן בַּצַּר לו העדיף למסור את ראשות הממשלה ליריב פוליטי מחוץ לליכוד, על-מנת לשוב וליטול את רסן השלטון בתום הקדנציה. כך הקים את המפלצת כפולת הראש [ממשלה] עם בנץ, אך מיד הפר את ההסכם תוך הרס המדינה ומניעת תקציב, ומכאן הצעותיו הנואשות לאחרונה ללפיד ואפילו לבנט.
לעניין רה"מ החליפי ראוי להזכיר את פירושו של רש"י בפרשת בריאת המאורות: "אין שני מלכים משמשים בכתר אחד" אך פירוש זה לא נלמד בחוג התנ"ך המתקיים בבלפור, בו התגאה ביבי. חבל. הצעותיו האחרונות ליריביו מזכירות את מחזהו הנודע של שקספיר, בו המלך ריצ'רד השלישי, הנופל מסוסו ונותר פצוע בשדה הקרב, קורא ביאושו: "סוס! סוס! מלכותי בעד סוס"! ובהתאמה לביבי: "ממלכתי תמורת הבטחה לרוטציה".
במסגרת ההגנה על כסאו ביבי גייס והכשיר את מפלגת רע"ם שאנשיה חסידי "האחים המוסלמים". אגב-ביבי חשב שהתואר בו התגאה "אבו-יאיר", הוא תואר כבוד. הוא שכח שלערבים יש זיכרון טוב.
כבר כתבנו שביבי הוא העתק גרוע של טראמפ, וכמוהו אינו מוכן להעביר את השלטון בצורה מכובדת. האם הוא מאמין כטראמפ שבבחירות הבאות ישוב לשלטון? דומה שכן.
