משהו נורא קורה לנו. גל עכור של סכינאות, אלימות קשה ואפילו ירי ורצח שוטף את המדינה, אוי לנו כי לכך הגענו. בגין כל ויכוח טיפשי נשלפות סכינים וצעירים דוקרים זה את זה לפציעה, לנכות ולמוות. "תת תרבות הסכין", כפי שכינה אותה שופט בית המשפט העליון מישאל חשין ז"ל, הפכה בלי משים לתרבותנו. מה קורה כאן? כיצד ומתי התדרדרנו לשפל כזה, לתהום תחתיות?
האלימות פשתה בקרב הנוער. אנו חיים במדינה הסובלת כולה מלחץ דם גבוה, ממחלת עצבים מתמשכת ומפתיל הצתה קצר. כולנו חשופים לזוועות הפיגועים, למלחמות חוזרות ונשנות, וגם לבידור שרובו ככולו, גם בטלוויזיה, וגם במשחקי המחשב והטלפון הסלולרי רָווּי באלימות. הכיצד נתנו לאלימות הזו לחדור לחיינו, לתוך בתינו, וגרוע אולי מכך - גם לבתי הספר שלנו?! כל הארץ הזדעזעה כאשר בְּגִין הערה תמימה לנהג "דיר בָּלָאק"! נרצח צעיר בדמי ימיו ביפו. אך כאן, בנגב, המצב גרוע עוד. ראה את הנהיגה הפרועה בכבישים, הירי, השלכת האבנים, את חוסר ההתחשבות באחר עד כדי סיכון חייהם של הנהג האחר ונוסעיו. את העצירות באמצע הכביש לשיחה עם נהג אחר או להעלאת או הורדת נוסע. ההתנכלות לשוטרים ולפקחי עיריה הפכה לדבר יום ביומו. אזורים נרחבים נתונים לסחיטת דמי-חסות וכמעט ואין פוצה פה ומצפצף. אך הכואבת והנוראה מכל היא אלימות בני הנוער.
האמנם גידלנו צעירים כה רבים בעלי מושגים מסולפים על "כבוד" ועל "פגיעה"? האמנם גידלנו עבריינים אשר סבורים כי הערה, או אפילו מבט בבת זוגם הם פגיעה כזו בכבודם עד שתצדיק שליפת סכין? האמנם צעירינו אינם מבינים כי שליפת הסכין היא היא חוסר כבודם? האמנם צעיר הבועט כמו חיית טרף שיכורה מדם שוב ושוב בראש חברו המוטל חסר ישע על האדמה סבור שהוא רוכש בפראותו כבוד לעצמו? האם לא הסברנו כי המתמכר או מתמסר לאלימות מוקיע את עצמו מן החברה הגונה ומשים עצמו, במו סכינו או אגרופו, לעבריין ב"עולם התחתון"? כאשר הובא בפני שופט נער אשר דקר אחר כי הלה השיב לו שאין בידו סיגריה לתת לו טען הסניגור שמדובר בנער מ"בית טוב". בית טוב? בית שממנו יצא פרח מרצחים השולף סכין כלפי צעיר אחר אינו בית טוב!! ואין זה משנה אם מי מההורים הוא רופא, עו"ד, ירקן או שופט. אם צעירים כאלו האם פלא הוא שכאשר הם גדלים הם אלימים בשירותם הצבאי, גם בְּטַפְּלָם באוכלוסייה שבשטחים תוך הפיכתה לשונאת ישראל? ולאחר נישואיהם גם נשותיהם מוכות?
ניעור חזק אסור לנו להשלים עוד עם התופעה. חלילה להורים לחפות על אלימות של צאצאיהם, ועליהם לדאוג להביאם לטיפול, אם אין בכוחם הם לגדלם כבני תרבות. אסור להורה להסכים שבנו ישא עמו סכין בכיסו או בתיקו, או כי יביא סכין לביה"ס או למועדון. אסור למורים ולמנהלים להשלים עם אלימות בבית-הספר ו"לטאטא" אל מתחת לשטיח כל עבירה בבית ספרם. חובה עליהם לדווח על כל אלימות וסכינאות גם למשטרה. על המשטרה לשים דגש על מניעת אלימות בקרב בני נוער. אין להקל ראש ויש לדרוש מעצר של כל נושא סכין בכלל, ושולפי סכינים בפרט.
השולף סכין, או מתמכר לאלימות, צריך לדעת כי יגיע חיש מהרה אל מאחורי סוגר ובריח, גם אם הוא צעיר, וגם אם אין לו הרשעות בעברו. לא ייתכן שאם תשלח את ילדה לבית הספר ותשב ליד מיטתו במחלקה לטיפול נמרץ. לא ייתכן שאב ישלח את בנו למועדון לילה ויוזמן לזהות את גופתו במכון הפתולוגי. לא ייתכן שנערה תפרח כשקדיה, עטופת חלומות, תקוות ומשאלות, ותיאנס עד שתהפוך לשבר כלי גופני ונפשי. כל המשתמש או מחזיק "סם אונס" ראוי להכלא למאסר ארוך. ענישה קשה אינה אלא אמצעי אחרון. עדיפים חינוך והסברה, אולם כבר כַּלּוּ כל הַקִּצִּים אין מנוס מלדרוש מהמשטרה ומבתי המשפט לנהוג בחוזק יד ולהכביד אָכְפָּם על עברינים, גם צעירים, המסכנים חיי אחרים. בל תהיינה ערינו כסדום או עמורה עת להציל את מדינתנו ואת נפשותינו. יותר מדי זמן התעלמנו מן הבעיות. משטרת ישראל זקוקה לניעור חזק. די לנו לראות שוטרים רק בתחנה או בניידת.
דקירה מחבר לכיתה כואבת אפילו יותר מדקירה על-ידי מחבל. לא ייתכן שילד יחשוש ללכת לבית הספר או שנערה תחשוש לדבר עם בן כתתה, שמא יביא זה את חבריו לחגיגת אינוס ואלימות. יש מקרים בהם צריך להניח את הַגֶּזֶר וליטול את המקל. גם שופטי ישראל חייבים לשנות את גישתם. נכון, היו זמנים בהם ראו בתי המשפט בעין קלה את העבירה של נשיאת סכין, למרות שהעונש עליה הוא חמש שנות מאסר. לא עוד! כל הנושא סכין בנסיבות מחשידות המחייבות הרשעה ראוי לו שיטעם טעם כלא, ויבלה במעצר-חקירה לפחות לילה או שניים, ואם יִמָּצֵא אשם בנשיאת הסכין בכוונה לבצע עבירה' ראוי שישוגר למאסר ממשי.
די לסכינאות. קול דם בנינו ובנותינו, כן, כך כפשוטו, זועק אלינו מן האדמה. די! די לרצח! די לסיכון החיים! די לפגיעה הקשה באיכות החיים! די ל"הבנה" ולסלחנות היתר! די לנו בהרוגי התאונות (וגם בזה לא נעשה די), ובנרצחי פעולות האיבה. אסור לנו להשלים עם קיומם של הרוצחים מבית. על כל אדם, צעיר כקשיש, להבין כי שליפת סכין כדי "להגן על הכבוד" מעידה על העדר כבוד. אין כסכין שלופה כדי להעיד על בעליה שהוא מרצח חסר כבוד.
תהא תשל"ב שנת שלום ואחוה, שנה ללא אלימות מבית או מחוץ. אַמֵּן!
