אזרחים שונים נטלו זכות לעצמם להימנע מחיסון נגד מחלת הקורונה, כאשר ידוע לנו לבטח הן שזו מחלה קשה העלולה להביא למוות, והן שזו מחלה מדבקת ביותר. בשם "חופש הדיבור" ניתנה במה רחבה למסיתים נגד החיסון גם בכלי התקשורת הממלכתיים, ומנגד ההסברה במגזרים החרדי והערבי לא הייתה מספקת.
הממשלה הקודמת לא פעלה נכון ולא פעלה די. מצד אחד היא הביאה לבזבוז עצום של כספים ואמצעים כאשר בנימין נתניהו חילק כספים לאזרחים בלי שִׂים לב למצבם הכלכלי, המשיך לשלם דמי-אבטלה גם כאשר ניתן היה כבר לשוב לעבודה ובו בזמן נמנע מלהעביר תקציבים ראויים לבתי החולים והמרפאות. הסגרים המיותרים שהטיל ללא אבחנה בין ישובים "אדומים" לאחרים הביאו רבים לפשיטת רגל ולחיסול עסקים רבים. מעסיקים לא יכלו לגייס עובדים כדי להתאושש כי העובדים בחרו לשבת בבית וליהנות מדמי אבטלה כאשר עבודתם כה חסרה בשוקי העבודה.
בעוד הסגרים המיותרים, לפחות בערים בהן הייתה משמעת מגיפה ואכיפה, הנה בלחץ גופים שונים ובעיקר החרדים, נותר שדה התעופה בלוד פתוח ופרוץ לנכנסים ללא ביקורת רפואית וללא חיסון. גם הסגרים ואכיפת החוק נפגעו קשות בשל שיקולים פוליטיים וכניעת הממשלה לחרדים שהפרו את הסגרים בְּרֵישׁ-גַּלֵּי, ולא הפעילה די אמצעים במגזר הערבי למניעת התקהלויות, בעיקר בחתונות ובימי מועד. המשטרה פעלה בהיסוס רב ומיקדה פעולותיה ברישום דוחות על אי-עטיית מסיכה. הוראות מלמעלה מנעו ממנה אכיפת החוק בישיבות ובבתי-תפילה והמחלה המשיכה להפיל חולים וחללים.
הממשלה החדשה היטיבה לפעול בריבוי הבדיקות, החיסונים וריכוז המאמץ בנקודות תורפה, מנעה סגרים מיותרים והפסיקה באיחור-מה את הזרמת הכספים לדמי-אבטלה לכל, כך שמובטלים שבו לשוק העבודה. אך גם הממשלה החדשה נמנעה מלהפעיל את מלוא סמכויותיה לאכיפת החוקים למניעת הפצת המחלה. הבדיקות לנכנסים בשדה התעופה נעשו בהססנות, וגם השיפורים באו באיחור רב.
יְצוּיַּין כי החוק, כמו פקודת בריאות העם, נותן אמצעים, אפילו קשים וחמורים, להגנה על הציבור בפני מגיפה. כן, אפילו לחייב בחיסון כמפורט בסעיף 19 לפקודה [שהיא חוק, ושמה נותר כך מתקופת המנדט] ושוב סמכות זו מוקנית גם בסעיף 53 לפי התיקון לפקודה משנת 1947. נקווה שלא נגיע חלילה גם בעתיד למצב שחיסון ינתן למתנגדים לו בעל-כורחם, אולם דומני שראוי כבר למנוע מנמנעי החיסון, שלא מטעמי בריאות, לסכן את הציבור, ולהגביל כניסתם מחשש הדבקה למוסדות ציבור, בילוי ועוד.
הממשלה והמשטרה לא עושים די בחקירה ובהגשת אישומים נגד המאיימים על רופאים ומדענים הלוחמים בקורונה. ראוי להעמיד לדין לא רק את האלימים והמסיתים לאלימות ביניהם, אלא גם את העולבים בעובדי ציבור. ראוי לקבוע בחוק שלעניין הקורונה גם נהגי רכב ציבורי הם "עובדי ציבור", בשל חובתם לאכוף חבישת מסיכות ברכב. הורגלנו למצב שאנשים המזלזלים בחוק מבודדים על חשבון הציבור בבתי מלון וכאשר הם חולים הם מאושפזים בבתי חולים וזוכים לטיפול רפואי על חשבון המדינה ותוך סיכון צוותי הרפואה.
אנו מציעים
לחייב נמנעי חיסון בתשלום ההוצאות לבידודם או לאישפוזם גם אם החיוב ייפרס לתשלומים מרובים, וזאת מעבר לביטוח הרפואי הכללי. אומנם "צדיק באמונתו יחיה", ככל שמתנגד לחיסון הוא "צדיק", אך לא על חשבון הציבור שאותו הוא מסכן.
והנה מספר הוראות חוק מפקודת בריאות העם [נלקח מ"גוגל כרום", המקור כנראה בחברת "נבו" המאגר המשפטי].
"מחלה מידבקת" פירושה כל מחלה מן המחלות המפורטות בתוספת השנייה לפקודה זו; בתנאי שהמנהל רשאי להכריז במודעה ברשומות שכל מחלה אחרת תהא מחלה מידבקת לצורך הפקודה הזאת ובאותה מודעה יפרט את האזור אשר בתחומיו יהא למודעה תוקף ואת תקופת תקפה של המודעה;
"בית חולים למחלות מידבקות" פירושו בית-חולים קבוע או ארעי של המשרד או אגף מבודד של בית-החולים העירוני או בית-חולים אחר שהמנהל התיר לשכן בו מספר מפורש של חולים במחלות מידבקות או חולים מיוחדים במחלות מידבקות;
"בידוד" פירושו עצירת אדם או מגע בבית חולים למבודדים או בבית, באוהל או במקום מבודדים בצורה ובתנאים שנתאשרו על-ידי המנהל;
"השגחה" פירושה מסירת הודעה על בני אדם לרופאים הממשלתיים של המקומות השונים שאליהם פניהם מועדות ובדיקתם הרפואית כדי לברר מהו מצב בריאותם והחזקתם בקו הבריאות, והטלת השגחה על מצב בריאותם.
הרכבת נסיובי-מגן 19. בכל עיר או כפר או אזור שמחלה מידבקת קיבלה בהם או עלולה לקבל בהם צורה אפידמית או אשר קיימת סמוך להם מחלה מידבקת שלדעת המנהל יש בה סכנה לבריאות הציבור של העיר, הכפר או האזור הנ"ל, רשאי המנהל או הרופא הממשלתי לנקוט באותם אמצעים שיראה צורך בהם כדי להגן על גרי המקומות האלה מהידבקות, ולתכלית זו רשאי הוא, בין שאר דברים, להטיל על גרי העיר, הכפר או האזור הנ"ל חובת הרכבת-מגן או הרכבה אחרת שלדעתו יהא צורך בהן כדי לצמצם את התפשטות ההדבקה. המסרב ביודעין על-פי סעיף זה להרכבת-מגן או להרכבה אחרת נגד אבעבועות, חולירע או דבר, יאשם בעבירה ויהא צפוי לקנס... או למאסר לא יותר מחודש ימים.
סמכויות לשעת-חירום פק' 53 לש' 1947 (תיקון מס' 17) תשס"ג-2003 20. (1) אם נראה כי מרחפת על איזה חלק של ישראל סכנה של מחלה איומה אפידמית, מקומית או מידבקת או כי הוא נגוע במחלה כזאת, דהיינו, דבר, חולירע, קדחת צהובה, אבעבועות, טיפוס הבטן או מחלה אחרת שהכריז עליה שר הבריאות, במודעה ברשומות כי היא מחלה מידבקת מסוכנת, רשאי שר הבריאות[3] להכריז במודעה כנ"ל כי סכנה חמורה מרחפת על בריאות העם על-ידי איומה או קיומה של מחלה כזאת בישראל או בארצות השכנות, ומשפורסמה הכרזה זאת יהא המנהל מוסמך לסדר, או להתקין, בין בצו ובין בהוראה או בכל דרך אחרת שהיא, כי ייעשו על-ידי כל אדם, לרבות קופת חולים:
(א) ביקורים מבית לבית;
(ב) הגשת עזרה רפואית, חלוקת רפואות, הספקת מקומות-שיכון, טיפוח הנקיון, האיורור והחיטוי ושמירה בפני התפשטות המחלה;
(ג) כל עניינים או דברים שימצאם רצויים לשם מניעתה או הקלתה של המחלה;
ורשאי הוא להטיל את הסידורים או הקביעות האלה, כולם או מקצתם, על כל הארץ או על כל חלק או חלקים ממנה ועל כל אניות הנמצאות בחופי הארץ הפנימיים או במימיה הטריטוריאליים.
פק' 53 לש' 1947 (2) בלא לפגוע בסמכויות המסורות למנהל בסעיף-קטן (1) לעיל, רשאי המנהל, לאחר ההכרזה מאת שר הבריאות שתפורסם במודעה כנ"ל, לסדר או להתקין, בין בצו ובין בהוראה או בכל דרך אחרת שהיא, את ביצועו של כל אמצעי מן האמצעים המפורטים בסעיף-קטן זה שיראה צורך בו כדי למנוע את חדירתה או התפשטותה של המחלה, דהיינו:
(א) לסלק, לבודד, לעצור, להעמיד לפיקוח, לבדיקה רפואית ולטיפול רפואי אנשים נגועים ואנשים העומדים במגע עמהם, ואנשים שיש עליהם חשד כי היו בזמן האחרון נתונים להידבקות, ולעשות את הפעולות הדרושות, כדי לקבל דוגמאות לבדיקת מעבדה מכל אחד מן האנשים הנזכרים לעיל;
(ב) להרכיב נסיוב-מגן או הרכבה אחרת באנשי הציבור, בעולי רגל, בעולים, בנוסעים, בכלי-מגע או באנשים החשודים כי היו בזמן האחרון נתונים להידבקות;
(ג) להכנס בכל עת שהיא לכל בניין ציבורי או פרטי ולבדוק בו כדי לברר אם נמצאים בו אנשים חולים וכדי לנקוט שם בכל האמצעים הנחוצים למניעת התפשטות ההדבקה;
