רפורמת "דרך שווה" עליה הכריזו שרי התחבורה והאוצר היא רפורמה אמיצה. היא אינה מושלמת ונדרשים בה לא-מעט תיקונים, אך היא מתעלמת משיקולים פוליטיים ובכך יתרונה. התקשורת החרדית ופוליטיקאים חרדיים מתייחסים לרפורמה ככזו שנועדה לפגוע בנוסע החרדי. זו טעות. האם נוסעים חרדיים נפגעים ממנה? יש ויש. נכון, הפגיעה גדולה יותר מאשר בציבור הכללי אבל זה נובע משתי סיבות: 1. יש יותר משתמשים חרדים; 2. הציבור החרדי הופלה לטובה בתעריפים מופחתים (במידה מסוימת בצדק הן לנוכח השימוש המוגבר שהוא עושה בשירות והן לנוכח היותו שייך לשכבה חברתית-כלכלית נמוכה). הטענה כאילו מדובר בהתנכלות מכוונת לחרדים טעונה הוכחה, שהרי גם לא מעט ישובים ערבים וישובים בפריפריה נהנים היום ממחיר מופחת לנסיעה עירונית. איני חוקר כליות ולב לנחש, האם המניע של אביגדור ליברמן ומרב מיכאלי הוא שנאת חרדים, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ועיני לא רואות פגיעה מוכוונת מטרה כנגד חרדים דווקא. ניתן למצוא לכך לא מעט תימוכין, כגון מחיר מופחת בנסיעות בין אלעד לבני ברק. כאמור, יש ליקויים ברפורמה, ועל כך ברשימות הבאות. אבל מיכאלי וליברמן העזו לגעת בתפוח האדמה הלוהט שקודמיהם לא העזו להפוך מחשש לביקורת ציבורית. כאשר במסגרת רפורמה שערך משרד התחבורה בוטלו תעריפי חופשי חודשי היסטוריים, קיבל שר התחבורה דאז ישראל כ"ץ פיק ברכיים והורה להחזירם לאחר ששמע מחאות מצד כמה ראשי רשויות. בכל הקשור לתעריפי הנסיעה הבודדת, את הרפורמה הזו היו חייבים לבצע, ומזמן. כיום קיים עיוות מחירים פסול עבור נסיעה בודדת בין נקודות מוצא לנקודות יעד זהות. הפערים בתעריפי הנסיעה, לפעמים של כמה שקלים, נוצרו כתוצאה מתהליך של הוצאת אשכולות קווים שונים להליך תחרותי. קווים יצאו להליך תחרותי לפני 15 שנים ויותר, מדובר בדי והותר זמן לתיקון העיוות. יתרה מכך, לא מדובר רק בקווים שיצאו לתחרות - אלא גם בקווים בין יעדים זהים בתוך אותו מפעיל (אגד), שלא יצאו לתחרות. בדוח הוועדה לבדיקת הסדרי ההסעה בתחבורה ציבורית בקווים המשמשים את המגזר החרדי (שהקים משרד התחבורה) נקבע (26.10.2009) כי "על משרד התחבורה לפעול ללא דיחוי להשוואת התעריפים בקווים המשרתים תחומי מוצא ויעד דומים". קביעה זו קיבלה תוקף כהחלטה שיפוטית בינואר 2011 (בג"ץ 746/07). גם ועדת הכלכלה של הכנסת דרשה (28.12.11) ממשרד התחבורה לבחון בהקדם את השוואת תעריפי הנסיעה בכל קווי התחבורה הציבורית. מבקר המדינה העיר על כך בדוח שנתי 64א (עמ' 599). גורמי המקצוע ברשות הארצית לתחברה ציבורית התחייבו בשלהי 2014 בפני אגף התלונות והביקורת לתקן את פערי התעריפים בין קווים הנוסעים במסלולים זהים/דומים. גם נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה העירה על כך למשרד התחבורה. למרות החלטה שיפוטית, למרות הערת מבקר המדינה, למרות דרישת הכנסת, למרות הערת ביקורת הפנים במשרד ולמרות תלונות נוסעים כבר יותר מ-15 שנה(!) - עד היום לא תוקן העניין במשרד התחבורה ובוועדת המחירים, ותיקונו כלל לא נראה באופק, עד אתמול. בתשובות המשרד לפונים הייתה הליכה סחור-סחור ודיבור על נושאים מסביב. דהיינו - במקום להשיב מדוע לא מתוקן העיוות בתעריפי הנסיעה הבודדת, ניסה המשרד להסיט את המיקוד והפנה את תשומת הלב לרפורמה שעשה בערך חוזי (מינוי חופשי יומי/שבועי/חודשי) ובאופן התשלום באמצעות ישומונים. כמו-כן טען המשרד כי קיימת תוכנית במסגרת הרפורמה לכרטיסים הבודדים, שמטרתה לפתור את הבעיה, אך תלה זאת בכך שהדבר יבוצע "כאשר הנושא יתאפשר תקציבית ויאושר על-ידי שר התחבורה". בתשובה זו היו כמה פגמים: א. מאחר שמדובר בהחלטה שיפוטית, בהחלטה של הכנסת ושל שאר הגופים שמניתי - למשרד התחבורה אין ולא יכול להיות שיקול דעת האם לקיים החלטות אלה (בהינתן החלטה שיפוטית, אין ביד המשרד לעכב את הביצוע, יהא הטעם אשר יהא. ככל שהוא מוצא חסמים בביצוע - עליו לחזור לבית המשפט ולבקש ביטול החלטת בג"ץ). ב. מדובר בעלות תקציבית זניחה ושולית ביותר שאינה מהווה חסם. כעת, ועל כך יש לברך, יוצאת לדרך הרפורמה בתעריפי הנסיעה הבודדת, שהופכת אותם להגיוניים יותר, ועל כך ראויים מחולליה למחמאות.