רוסיה רבת פנים היא ורק חלקן מאירות. אנו חבים לרוסיה על כמה וכמה דברים, החל ממלחמתה רבת הקורבנות בנאצים כך גם הביאה לי אישית, כילד, את חזרתי מידי הליטאים שהצילוני לעם היהודי. נזכור לה את הצבעתה באו"ם להקמת המדינה, הגם שעשתה זאת יותר כנגד המנדט הבריטי מאשר מאהבת ישראל.
היא גם אישרה אז לצ'כיה לספק נשק ומטוסים חיוניים לישראל. בו בזמן לא נשכח לה את רדיפותיה נגד היהודים עוד מימי הצארים והאוכרנה והפצת "הפרוטוקול של זקני ציון", את תמיכתה המתמשכת באויבי ישראל - את ציוד מצרים וסוריה בנשק חדיש ואת הסתתו של נאצר לצאת למלחמה בנו, ערב מלחמת ששת הימים. כן, גם היו משפטי הראווה הידועים, משפט הרופאים היהודים והסירוב הממושך לַעֲלִיַּת יהודי בריה"מ לישראל. אפשר ולניגודים אלו מכוון הביטוי "חיבוק דב".
העולם הזה מלא באבסורדים, כמו עצם החברות הקבועה וזכות הווטו במועצת הביטחון לרוסיה ולסין - מגדולות המדכאות והפוגעות בזכויות אדם. או מינוי נציג עירק ליו"ר הוועדה לזכויות האדם. אבסורד חדש מתרחש בימים אלה: בעקבות הפצצת שדה התעופה בדמשק, בו קיימת זרימה מתמשכת של כלי נשק ואמל"ח אחרים לחיזבאללה, פונה הדב הרוסי, כשמלתעותיו נוטפות דם אוקראיני, למועצת הביטחון בתלונה נגד ישראל על אותה הפצצה.
הרוסים שכחו את מסע ההרג שלהם באפגניסטן (בו המשיכה ארה"ב), את סיפוח חצי האי קרים, את הפצצת האוכלוסייה האזרחית באותה סוריה, כמו ההפצצות הנוראות על העיר חאלב, על כוחות המורדים באסד ועל הכורדים. לפחות בנושא ההפצצות בסוריה בעולם נורמאלי היו המדינות קוראות לדב הרוסי: "טול קורה מבין עיניך". האבסורד של פירוק ממשלה יעילה ומועילה מאוד ביחס לקודמתה בישראל גם הוא מנוי על עולם האבסורד.
