אין ספק שלביקור זה בישראל חשיבות רבה בתחומים רבים. לישראל חשובה תמיכתו המתמשכת בנו שלא נס ליחה גם משנבחר לנשיאות. חשובה לנו תמיכתו במאבקנו נגד אירן, חשובה לנו תמיכתו באספקת נשק ומימון פיתוחי אמל"ח בישראל, חשובה לנו פעילותו בהידוק הקשרים בין ישראל למדינות ערב, וכרגע בעיקר עם סעודיה, חשובה לנו הצלחתו המתבקשת בהפחתת מחירי הנפט וכמובן חשובה גם התנגדותו לאנטישמיות בכלל ובארה"ב בפרט. על כן אין כל פסול בהכנות הרבות לקראת בקורו ולהנעמת ביקורו זה ככל הניתן, לרבות חסימת כבישים ורחובות, הגם שלא ברור מדוע אחרי קבלת הפנים המכובדת בנתב"ג לא הטיסוהו, עם נשיא המדינה ומאבטחים במסוק חיל האויר, או מסוק אמריקני, לירושלים. כך היו חוסכים ממנו טלטולי דרכים ומאתנו העסקת אלפי שוטרים וחסימת כביש 1 ההומה. שיירת רכבי הנשיא אפשר היה לה שתעלה בלעדיו לבירה ותעמוד בירושלים לשירותו. בעיקרו של דבר מדובר באדם בן 78, שבריאותו וחוזקו כה חשובים לנו. בטקס קבלת הפנים נאלץ הנשיא ביידן לעמוד על רגליו זמן ממושך, למשך נאומי מקבלי פניו ונאומו שלו, נגינת תזמורת צה"ל ותפעול משמר הכבוד, וכל זה בשמש הקופחת. מה מנע ממארגני הטקס להסדיר גגון בד להצל מעט על הנשיאים מהשמש, גגון בד הניצב על ארבעה עמודים דקים, שמחירו 150 שקלים, לא היה מונע מהצלמים לצלם ככל חפצם. יצוין שהנשיא האורח עמד בגבורה במשימה, אך מחריד מה גדול היה הנזק אילו חלילה היה האורח מתמוטט לעיני הקהל או נזקק לטיפול רפואי לעיני הציבור ועדשות המצלמות. אגב - גם בביקור ביד ושם אולץ הנשיא הקשיש לעמוד על רגליו למשך כל הנאומים שנתמשכו. אני הייתי מציע למארגנים שלמשך הנאומים ראוי היה להציע לשני הנשיאים כסאות לישיבה, פרט לזמן לחיצות הידיים ונגינת ההמנונים, הגם ואפשר וישיבה בכיסא לא הייתה מתקבלת יפה בארה"ב שמצפה מנשיאה הפגנת בריאות. אולי מרגני הטקס התבלבלו מעט: הנשיא הנכבד הוזמן לטכס פתיחת המכביה, אך לא להיות בה אחד המתחרים...