עם זאת, מודים המחברים שבסמכות
משרד התחבורה לקבוע את לוחות הזמנים לפעילות הרכבת הקלה. על-מנת להבין את הצרימה הזאת, שלכאורה מאפשרת לשר להגביל פעילות בשבת, יש לחזור לפקודת התעבורה. גם לפני חקיקת התיקון לצמצום תחבורה ציבורית בימי המנוחה, ניתן היה להגביל פעילות בשבת, אך השיקול הדתי בנושא היה כשווה בין שווים מול יתר השיקולים.
כמו ברכבת הארצית, יכול המשרד להגביל בשבת גם רכבת מקומית, אך אם יתברר שהחלטתו גורמת הפסדים כספיים לחברת נת"ע, עשויה החלטתו לעמוד למבחן שיפוטי.
חוות דעת של נת"ע שפורסמה השבוע מראה שהפעלה בשבת מצריכה תוספת של עשרות מיליוני שקלים בתקציב, ותגדיל משמעותית את העלויות בכל הקשור להעסקת עובדים, לשחיקת המערכות, לתחזוקה לצריכת החשמל ועוד. כך שבניגוד לטענות ישראל חופשית - הפעלה שכזו עשויה להתברר כהפסדית.
יתרה מכך, לנת"ע אין אומדני ביקוש בסופי-השבוע, ויהיה זה לא-אחראי מצידה להוציא תחזיות שכאלה לפני שתחל להפעיל את הרכבת בימי חול ולהתוודע לדפוסי השימוש במערכת.
עורכי הדין קלעי ושיינוולד טוענים כי מכיוון שאופיה של נת"ע כמי שמספקת שירות ציבורי חיוני,הוא מונופולי לעניין אותו השירות, מחויב דירקטוריון נת"ע לשקול שיקולים ציבוריים אחרים, שאינם בהכרח כלכליים (למעט שיקולי מסורת ישראל) כגון העברת הציבור מרכב פרטי לשימוש בתחבורה ציבורית; פגיעה באוכלוסיות שאינן יכולות להתנייד בשבת, פגיעה סביבתית מהשימוש ברכב פרטי וכן נזקים כלכליים שייגרמו מהעדר השימוש בתחבורה בשבת.
אולם בניגוד ליתר הטענות בחוות דעת, לא הובאו סימוכין להוכחת טענה זו והיא נזרקה בחלל האוויר. נסיונות לברר מול המחברים על איזה סעיף חוקי הם מתבססים עלו בתוהו. נתון לא-מבוסס נוסף שהועלה בחוות הדעת מציג כאילו מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית נקבעים בהתאם למספר הנוסעים, למרות שאין קשר בין השניים והמחיר נקבע בהתאם לכללים בצו המחירים.
