חבורת "רק לא נתניהו" לובשת צורה ופושטת צורה. הם קוראים לעצמם "בני האור", "המחנה הדמוקרטי", "המחנה הליברלי", "מחנה השלום". הם "הנאורים כזוהר הרקיע". הם הניפו בעבר את הדגל האדום, שאותו הם למדו להסתיר, לאחר שהבינו שהוא מרחיק מהם אנשים שוחרי חופש ודמוקרטיה. רבים מהם הסתופפו תחת הדגל של רשות הטרור הפלשתינית ושל אש"ף - הארגון לשחרור פלשתין כולה, מן הים עד הירדן - ולאחרונה הרחיקו אותו מהפגנותיהם, רק לאחר שהבינו שהוא מרחיק מהם ציונים נאמנים. הם הניפו דגלים שחורים, דגלי ה"בלפוריאדה", דגלי מחנה השנאה.
חבורת "רק לא נתניהו" מניפה דגלים שונים בהתאם לנוחות ולאופנה. היעד הוא אחד: ראשו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא שלום, לא דמוקרטיה, רק ראשו של נתניהו. הדמוקרטיה בפיהם, אבל הם מצפצפים צפצוף ארוך על תוצאות הבחירות שנערכו לא מכבר. כדי לקעקע את תוצאות הבחירות הם זועקים "דמוקרטיה" בראש חוצות ועל הגשרים, אבל עושים את ההפך מדמוקרטיה.
בצר להם הם פונים לכיוון מסוכן: גרירת צה"ל וכוחות הביטחון האחרים לתוך מאבקם, עד כדי סכנה למבנה הצבא וליכולת התפקוד שלו. ההפקרות הכרוכה בעירוב כוחות המילואים במחאה (בינתיים רק הם) יש לה השלכות ארוכות טווח. הפקרות זו תגרום לכך ותיתן לגיטימציה לכך שבעתיד צה"ל לא יציית לפקודה בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור התנוסס מעליה, כמו זו שניתנה ערב גירוש היהודים מרצועת עזה ומצפון השומרון. צחוק הגורל הוא שבין מובילי ההפגנות נמצאים הן משה (בוגי) יעלון, הרמטכ"ל שהוחלף מכיוון שנחשד כמי שלא יבצע את הפקודה הגזענית, והן דן חלוץ, הרמטכ"ל שזכה בתפקיד בגלל שהסכים להוציאה אל הפועל.
אבל כל זה אינו מספק את המוחים, שאינם בוחלים באמצעים. הם גוררים גם את זכר השואה ככלי במאבקם, שבעיניהם מקדש את האמצעים. השבוע הופץ במרשתת (אינטרנט) שיר הפרטיזנים, אשר מילותיו הוחלפו בסיסמאות המחאה הנוכחית. שפל המדרגה! טירוף! לא מיותר לציין שהשיר המתועב הושמע בנוכחות חבר הכנסת לשעבר ניצן הורוביץ, עד לאחרונה מנהיג השמאל הקיצוני והגזעני, שהשימוש בשיר לא הפריע לו.
ראוי היה שיאיר לפיד ובני גנץ יגנו את המעשה המחפיר, אבל כנראה היעד חשוב בעיניהם יותר מאשר מורשת השואה.