בימים אלה, כאשר המדינה נתונה במשברים במישורים רבים: חברתי, ביטחוני, כלכלי, דיפלומטי וחינוכי, הנובעים מניסיון לבצע בכח מחטף של שינוי משטרי תחת שם הכיסוי "רפורמה משפטית", וכאשר סוף-סוף הושהה מרוץ האמוק הדורסני בראשותם של יריב לוין ושמחה רוטמן וְשׁוֹלְחָם, בא פסק הדין במשפטו החוזר של זַדּוֹרוֹב כמקלחת מים צוננים על מתנגדי הרפורמה, וככוס מים חיים לגרונותיהם הַנִּיחָרִים של תומכי הרפורמה, תוך חשיפת פעולות פגומות ומחדלים קשים בחקירות בתיק. שילוב מקרי זה בין המהפכה המשפטית בעיצומה [המושהה כרגע, כאמור] לזיכוי במשפט החוזר, אחרי 15 שנות מאסר, מביא אותך להרהורים נוגים. הפרקליטות ניערה מִגַּבָּה כל ניסיון למנות מבקר לפעולותיה, התעלמה מביקורת בתי המשפט על פעולות פסולות כמו מסירת חומר חקירה חלקי בלבד לסנגוריה והעלמת ראיות שיכלו לסייע לנאשם. היא נמנעת מחקירת עבירות של חוקרי משטרה בחקירותיהם, ולכאורה דומה שיש ממש ב"תפירת תיקים" בעיקר כאשר בפרקליטות רוצים לסלק שר משפטים שאינו לטעמה [פרשיות כמו האשמתו של פרופ' יעקב נאמן, ניפוח תיק בפרשת חיים רמון]. הפרקליטות נמנעה מהגשת כתב אישום נגד בכירים בפרשות חמורות בגין טובות הנאה שקיבלו, כמו בפרשת רות דוד, פרקליטת מחוז ת"א לשעבר. שופטת בכירה שהסתבכה בזיוף פרוטוקול לא הועמדה לדין בשל הקרבה לסיום כהונתה. לא כאן המקום להתייחס לביקורת החריפה של ח"כ משה סעדה על "הקלות" בחקירת ניצבים ובכירים אחרים. בו בזמן מח"ש מחמירה מדי פעם מעל לראוי כלפי קצינים ושוטרים החורגים מעט בפעילותם בשטח תוך סיכון חייהם כמו העמדתו לדין פלילי, במקום משמעתי, של רפ"ק משה אוחיון שֶׁסָּטַר למפגין שהפריע למעצר בעת הפגנה אלימה. תיקים רבים מתעכבים בפרקליטות שנים ארוכות ללא הכרעה אם להגיש אישום או להודיע על סגירת התיק, תוך עינוי דין ואף שִׁכְחַת העדים את שֶׁרָאוּ עם חלוף הזמן הרב מהאירוע. בתיק זדורוב עוכבה ההחלטה בעניין הגב' א.ק. שהוחשדה תקופה ארוכה, עם זה - סגירת תיק החקירה נגדה מחוסר אשמה אֶפְשָׁר ולכאורה באה להסיר ספק אפשרי באשמתו של זדורוב. הזיכוי של זדורוב הוסיף לָאֲוִירָה ביקורתית ומכבידה שעלתה בציבור גם, להבדיל, בסדרות טלוויזיה מעולות כמו 'פמת"א' או 'מנאייכ', המוגזמות אמנם, אך אנשים שחוו את חקירות המשטרה והפרקליטות, כמו טענות לעדי המדינה שנחקרו בתיקי בנימין נתניהו, אישרו נכונותם העקרונית של טענות שעלו [אולי בהפרזה מסוימת] בסדרות אלו שזכו להצלחה כי שיקפו תחושת אי-נוחות בציבור מהמשטרה והפרקליטות לפלילים ומריבוי המעצרים והחזקת עצורים בתת-תנאים. תיק זדורוב הראה שיש שהמציאות משתווה לדמיון ולעתים אף עולה עליו. נוסיף הערה לעניין תיק זדורוב: החוק הפלילי אינו דורש להוכיח את המניע של נאשם לביצוע העבירה. אולם השכל הישר אומר שחשוב מאוד שהחוקרים והפרקליטים ישקלו ויבדקו מה היה המניע של הנאשם לביצוע העבירה. תשובה לשאלה זו לא ניתנה ועל כן בְּעִנְיָן זדורוב היה מלכתחילה ספק קשה באשמתו. בשום שלב לא נטען שהוא חולה נפש. תמיהה היא מה יניע נוצרי החי במדינה מוקף יהודים וכמעט אינו דובר את שפתם, בעל משפחה ועבודה, לרצוח ילדה תמימה ועוד במקום עבודתו. בנוסף לכך הייתה מחלוקת על סוג הסכין, פשר כתמי הדם על האסלה, והדם שנמצא מאוחר יותר בתא הסמוך, ספקות שלא ניתן להם שום הסבר מניח את הדעת. אומנם זדורוב, מעבר להודאתו, השמיד את מכנסיו לאחר האירוע אך בכך לא די לתמוך בהודאתו. השופטים שזיכו את זדורוב פרטו עוד ועוד נימוקים לזיכוי כמו עדותו של ד"ר חן קוגל, מציאת אותה שערה שנראה שהיא קשורה לעדותו של החבר של א.ק. שגם חקירתו לא מוצתה עד תום והנה לך תיק המלא תמיהות וספקות שלא יושבו. שוב: זהו תיק שחשף במרוכז פגמים קשים בפעולות המשטרה והפרקליטות ותומך בצורך לרפורמה, אך לא בדרך ובצורת המחטף נוסח לוין. הנתונים מראים שבכ-90% ויותר מהתיקים הפליליים הנאשמים בישראל מורשעים. אפשרות אחת היא שמשטרה והפרקליטות עושים מלאכתם נאמנה ומעמידים לדין רק נאשמים שנגדם יש ראיות מוצקות. אפשרות אחרת, קלושה יותר, היא שהראיות שהובאו לא היו נקיות מספקות אך הנאשמים נלחצו כל כך עד שהודו בכדי להסיר מעצמם את סיוטי החקירה או, במקרים רבים מדי, הודו במסגרת עסקות טיעון. לדעתי, יש מקום לבדוק ולשפר את מערכות החוק והתביעה בפלילים, וכן, לא בהקשר זה, גם במישור המשפט האזרחי, אך זאת במתינות, בבדיקה קפדנית של הטעון תיקון, בחינת שלל הדעות בכל נושא וככל הניתן בהסכמה כללית, ולא במרוץ חקיקה מיד לאחר הקמת הממשלה. מדינת ישראל מתמודדת עם שלל בעיות קשות, החל בביטחון ובביטחון פנים, המשך בחינוך ובכלכלה, ואיחוי השסעים בעם. תיקון מערכת המשפט למרות חיוניותו הוא משני לשאלות הקיומיית. הממשלה החדשה חוקקה תחילה חוקים פרסונליים שבאו להטיב עם משפחת נתניהו ועם אריה דרעי ואז פנתה להסתערות חקיקה על מערכת המשפט, כאשר בעיות אירן המתגרענת, חיזבאללה וחמאס נותרו בצל, כאשר ביטחון הפנים נתון למשיסה ביד קיצונים כאיתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ', המשילות מתדרדרת בעיקר בנגב ובגליל ושרים הורסים בחוסר אחריות את יחסי החוץ עם מדינות ידידותיות. באופן מוזר פסה"ד בתיק זדורוב שבא דווקא בתקופה זו חשף מערכת שלמה של פגמים כמו פצע מדמם שמצביע על מחלה קשה בגוף ואת הצורך בביעור חמץ.